473. תורה (כב)
תורה / לשמה
מי שלומד תמיד שלא לשמה, רק כדי שיהיה שמעו הולך למרחוק, סופו שיאבד ממנו גם שם הראשון שהיה לו מקודם. אף כי מתחילה ההכרח ללמוד אף שלא לשמה, כי לא יוכל האדם לעלות במעלה העליונה מהסולם, אם לא יציג רגלו מקודם על המדרגה התחתונה, ואין זה עוול מעבד שאדוניו יצוה לו לעלות על הסולם, אם יפסיע מקודם על השליבה התחתונה, אך אם לא ימיש העבד ממקומו ולא יהין לעלות, וירד ויעלה אך על השליבה התחתונה, הלא מורד באדונו הוא. וצריך ללמוד, אף אם יהיה לפעמים שלא לשם שמים, רק שיראה שמזה יבוא אחר כך לשמה. (רוח חיים, א, יג)
אמרו חז"ל, 'לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אף שלא לשמה', ולכאורה, וכי חס ושלום לעולם יעסוק שלא לשמה. אך כוונתם, שילמד לעולם, חוק ולא יעבור בלי מגרעת ח"ו, ואם כי בלימוד תמידי לא יוכל לעשות תמיד לשמה, מכל מקום לא יניח קביעותו מפני זה, כי מזה יבוא לידי הכוונה האמיתית. כי התורה, אף שלא לשמה, מחליש כח היצר, ואם ברזל הוא מתפוצץ, ולכל אשר יחפוץ יטנו. (רוח חיים, ב, א)
"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי"
