476. עמל (א)

"אָדָם לְעָמָל יוּלָּד", זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, אֲשֶׁר בּוֹ תָּלוּי כָּל קִיּוּם הַתּוֹרָה וְכָל הַיַּהֲדוּת, וּמַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בַּעֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה לָכֹף אֶת יִצְרוֹ וְלִמְשׁוֹךְ יָדוֹ וְלִבְרֹחַ מִכָּל צַד נִדְנוּד עֲבֵרָה, בֵּין בְּמַחְשָׁבָה בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֵׂה, וּלְקַיֵּם כָּל דָּבָר טוֹב, בֵּין בְּמַחְשָׁבָה בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֵׂה.
וְאִם יֹאמַר אָדָם 'לֹא יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי', אַל תַּאֲמִין, כִּי כָּל מַעֲלָה בָּאָה לָאָדָם רַק עַל יְדֵי עָמָל. וּבְוַדַּאי הַגָּמוּר שֶׁגַּם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְכָל הַקְּדוֹשִׁים – הָיָה לָהֶם יֵצֶר הָרַע, כָמוֹנוּ, אֶלָּא שֶׁעַל יְדֵי עָמָל וִיגִיעָה רַבָּה כָּפוּ אֶת יִצְרָם לְהִתְדַּבֵּק בְּיוֹצְרָם, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נֶהְפַּךְ לָהֶם לְאוֹהֵב.
וְהֵן אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בַּדֵּעוֹת וּבַטְבָעִים בֵּין בְּנֵי הָאָדָם, יֵשׁ שֶׁנּוֹלַד בִּקְדֻשָׁה וְנִשְׁמָתוֹ נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה, וְיֵשׁ בְּהֵפֶךְ, אַךְ אֵין דֶּרֶךְ זוֹ מוֹצִיאָתוֹ מִידֵי עֲבֵרָה, וְאֵין פּוֹטֵר אוֹתוֹ מִן הַדִּין לְגַמְרֵי, שֶׁאַף אִם יָקֵל בְּעֵת מִשְׁקַל לְפִי פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט אֲשֶׁר בְּשִׁקּוּל אֵל דֵּעוֹת ה', אֲבָל עַל כָּל פָּנִים בְּוַדַּאי שֶׁהָאֱלֹקִים יָבִיא בְּמִשְׁפָּט לְכָל אָדָם, עַל כָּל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשָׂה, וְלֹא נִלְחָם עִם יִצְרוֹ הָרַע לִבְרֹחַ מִכָּל עֲבֵרָה וּלְקַיֵּם כָּל דָּבָר טוֹב, וּבְיַד כָּל אָדָם לָכֹף אֶת יִצְרוֹ וּלְבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹן קוֹנוֹ, עַד אֲשֶׁר יִגְדַּל וְיִתְקַדֵּשׁ, בְּאֹפֶן שֶׁכָּל אָדָם יָכוֹל לְהַגִּיעַ לִהְיוֹת כְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.