482. הלכות מלאכת גוי בשבת וביו"ט, מו
ו. יש חילוקי דינים שונים בענין הדלקת אור בשבת על ידי גוי, וכדלהלן:
אם היהודי ציוה את הגוי (אפילו בדרך רמז בלשון ציווי) להדליק אור בחדר חשוך, חמור איסור ההנאה מאור שכזה, עד כדי כך שחייבים לצאת מהמקום שבו הדליק הגוי את האור, כדי לא ליהנות ממלאכתו.
אם היהודי רואה שהגוי עומד להדליק אור לצורך היהודי, בלי שציוה אותו, וכתוצאה מכך תהיה ליהודי הנאה ישירה וממשית, הרי הוא חייב למחות בידו, ואפילו חייב לגרשו מהבית. ואם לא מיחה בידו, והלה הדליק, אמנם אין הוא חייב לצאת מהבית כדי לא ליהנות מהאור, ואף מותר לו ליהנות מהאור כל הנאה שהיה יכול ליהנות אף ללא האור, כגון שיחת רעים לאור הנר, אבל כל הנאה שלא היה יכול ליהנות כלל ללא האור, כגון קריאה או אכילה, אסור.
אם הדליק הגוי את האור בעל כרחו של הישראל, ועל אף מחאתו הכנה, מותר ליהנות מהאור כל הנאה שהיא.
ההלכות הן מתוך הספר 'שמירת שבת כהלכתה', וכל הזכויות שמורות ליורשי המחבר, הגרי"י נובירט זצ"ל. אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.
וְאִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן, מִיַּד נִגְאָלִים".
(זוהר חדש, וישב)
