487. ערך (א)

כָּל עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צְרִיכִים הַעֲרָכָה, אֵיזוֹ הִיא דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּנְהַג בָּהּ הָאָדָם, שֶׁלֹּא יֵצֵא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ. כְּגוֹן, הָעוֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת – יִרְאוּ אִם יְכוֹלִים לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא תַּחְטְפֵם שֵׁנָה בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלַּת שַׁחֲרִית, וּכְגוֹן אִם לֹא יִישָׁן בַּיּוֹם – וּמֵחֲמַת כֵּן יָבוֹא לִישֹׁן בְּעַרְבִית וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן, שֶׁאָז נִמְצָא שֶׁהַהֶפְסֵד גָּדוֹל מֵהַשֶּׁבַח. וְכֵן אִם יִהְיֶה לוֹמֵד כְּשֶׁהוּא מִתְנַמְנֵם, הֲרֵי זֶה יָגֵעַ לָרִיק, וְטוֹב מְעַט בְּכַוָּנָה מֵהַרְבֵּה שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה. וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמַה שֶׁאוֹמְרִים בְּנֵי אָדָם, שֶׁהַקַּמְצָן חוֹשֵׁב לְהַרְוִיחַ מַטְבֵּעַ אַחַת וּמוֹצִיא עֲבוּר זֶה אַרְבַּע מַטְבְּעוֹת, כֵּן אָדָם זֶה חוֹשֵׁב לְהַרְוִיחַ מִצְוָה אַחַת, וּמַפְסִיד כַּמָּה וְכַמָּה מִצְווֹת. וּלְעוֹלָם צָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁתְּהֵא הַתּוֹסֶפֶת בַּעֲבוֹדַת ה' – מְרֻבָּה עַל הָעִקָּר, וְלֹא שֶׁהַתּוֹסֶפֶת תַּפְסִיד אֶת הָעִקָּר.
וְכֵן צָרִיךְ לְהַעֲרִיךְ וּלְהַבְחִין בֵּין טוֹב לַטּוֹב יוֹתֵר, כְּגוֹן בְּעִנְיַן הַלִּמּוּד, אַף שֶׁוַּדַּאי כָּל לִמּוּד הוּא טוֹב, מִכָּל מָקוֹם יִבְחַר לוֹ כָּל אָדָם לִמּוּד הַמַּתְאִים לוֹ לְפִי שִׂכְלוֹ, וּלְפִי עִתּוֹת הַפְּנַאי שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כְּגוֹן דִּינִים הַנִּצְרָכִים דָּבָר בְּעִתּוֹ, אוֹ הִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת – שֶׁהוּא חָשׁוּב מְאֹד לִפְנֵי ה', אוֹ סִפְרֵי מוּסָר וְיִרְאַת הַשֵּׁם. וְאִם יֵשׁ לוֹ פְּנַאי – יֹאחַז בָּזֶה, וְגַם מִזֶּה לֹא יָנִיחַ יָדוֹ.