494. עדות (א)

בְּכַמָּה דְּבָרִים אָדָם מֵעִיד עַל עַצְמוֹ בְּהַנְהָגָתוֹ, כְּגוֹן, אִם יֹאמַר הָאָדָם שֶׁצַּר לוֹ עַל כָּךְ שֶׁאֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם, בְּזֹאת יִבָּחֵן – אִם יִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל בָּנָיו שֶׁיִּהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּכָל כֹּחוֹ וּמְאוֹדוֹ, הֲרֵי זֶה סִימָן שֶׁאָכֵן הוּא מַעֲרִיךְ אֶת הַתּוֹרָה. וְכֵן אִם יֹאמַר אָדָם שֶׁאִם הָיָה לוֹ עֹשֶׁר וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לַעֲבוֹד לְפַרְנָסָתוֹ הָיָה עָסוּק כָּל הַיּוֹם בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת ה', גַּם כֵּן יִבָּחֵן בְּהַנְהָגָתוֹ – אִם בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְחוֹל הַמּוֹעֵד, וְכֵן כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא פָּנוּי, אֵינוֹ מִתְבַּטֵּל אֶלָּא יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד וְעוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ, אָז יֵאָמְנוּ דְּבָרָיו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר, כִּי כֵן מִדָּתוֹ שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁאִם חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵּן, הֲרֵי זֶה אוֹת שֶׁדְּבָרָיו אֵינָם אֶלָּא מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ, וְיוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק לָמוֹ.
וְעוֹד עֵדוּת יֵשׁ לִרְאוֹת הַאִם אָכֵן הָאָדָם מַעֲרִיךְ וְאוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה, אִם יִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחוֹ לְהַחֲזִיק בְּיַד לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּחְלֹק עִמָּהֶם בִּשְׂכָרָם לֶעָתִיד לָבֹא.