יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

498. תורה (א)

מי ימלל שבח התורה, כי טוב סחרה מסחר כסף, וכמו ששנינו במשנה 'רבי נהוראי אומר, מניח אני כל אומניות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה'. וכבר התלמוד והמדרשים והזהר הקדוש וכל ספרי הקודש מלאים זיו, הם המדברים בשבח התורה, ולמפורסמות אין צריך ראיה, וכל העולם יודע כי גדולה תורה, ולגדולתה אין חקר. ואף על פי כן יש בני אדם שאינם שמים אל ליבם למסור נפשם ומאודם ללמד את בניהם תורה כפי הראוי.

ומי שרוצה לזכות את בניו לכתרה של תורה, צריך להשתדל עליהם עוד קודם שיוולדו ילדיו, להתפלל מקירות ליבו לאבינו שבשמים שיתן לו זרע קדש, אנשים שלמים במידות ובדעות, והמה חכמים מחוכמים. ויתפלל על כך לה' תמיד, בין קודם הלידה ובין לאחר הלידה, בין האב ובין האם, תפלה מפיהם לא יפסקו. ויחלקו מעות לתלמידי חכמים, ויבקשו מהם שיתפללו על זרעם. ותמיד תשתדל האשה לשמוע קול התורה, וכן אחר הלידה יושיבו הולד במקום שישמע דברי תורה, וכמו שאמרו על רבי יהושע בן חנניה 'אשרי יולדתו', כי אמו גרמה לו שיהיה חכם גדול, שקודם לידתו היתה הולכת לבית המדרש לשמוע דברי תורה, והיתה אומרת לחכמים, בקשו על הולד שבמעי שיהא חכם. וכשילדה, הוליכה עריסתו לבית המדרש כדי שישמע דברי תורה ויקבעו במוחו.

וכבר הזהירו גדולי הדורות באזהרה יתירה שלא לשורר לולד כשבוכה שירי גויים ונבלות הפה, כי נפש הילד הוא חובל, אלא אם ירצה לשורר כדי לשתקו, ישורר לו שירי תורה.

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)