5. דיני תכשיטי אשה בשבת, יא-יב

יא. מותר לאשה לתת בשבת וביום טוב מי ורדים או שאר מי בושם על פניה, שאף על פי שעל ידי זה מולידה ריח טוב בבשרה בשבת, מכל מקום בבשר אדם לא שייך איסור זה. ויש להקל בזה גם בבקבוקי בושם שהריח מתפזר לחלל החדר על ידי לחיצה על פקק הבקבוק, ואין לחוש בזה לאיסור זורה בשבת, שהרי אין כאן תערובת של פסולת ואוכל. (ולכן אם אירע בשעת התפלה ריח רע, מותר לפזר בשבת ריח טוב מהמטהר אויר בחלל הבהכ"נ, ואין בזה חשש משום זורה). וכבר פשט המנהג כאשר יש שמחת חתן או בר מצוה, מזלפים על הידים מי בושם בשבת קודם העליה לתורה. והנזהרים בזה אינם אלא חסידים ואנשי מעשה. ואף בשער הראש או הזקן יש מקום להורות להקל לתת שם מי ורדים או בושם, אך אין לזלף מי בושם על מטפחת או על בגדים, משום איסור מוליד ריח טוב בשבת וביום טוב, וכדעת רוב הראשונים.

יב. מי שזילפו על פניו מי בושם בשבת, מותר לו לנגב את פניו במגבת, כשאינו מתכוין אלא להעביר את הרטיבות מעל פניו. והמחמיר תבא עליו ברכה. ומותר לנגב את הפנים או את הידים בממחטה שספוגה במי בושם, באופן שאין מי הבושם נסחטים מהממחטה.