יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

500. תורה (ד)

המעמיק במצוות לימוד תורה, לעשות הדברים לשם שמים, כמעט יהא שוה בעיניו ללמד את בנו תורה כמו ללמד את בן חבירו, שבשניהם עושה נחת רוח ליוצרו, ואין אדם יודע איזה יכשר. ואמנם בניו קודמים לבני חברו, אבל אשרי איש שיאחז בזה וגם מזה, כי אולי התלמידים יצליחו יותר מן הבנים, וישמח בהם. וידוע כמה הפליגו חז"ל בשבח המלמד את בן חברו תורה שהוא כאילו ילדו, ושעל ידי זה זוכה ויושב בישיבתו של מעלה, ואפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה, הוא מבטלה.

ולא טוב עשו אותם שאינם רוצים ללמד עם בניהם ועם תלמידים קטנים, מפני שדומה בעיניהם כביטול תורה, שכשלומדים לעצמם יכולים ללמוד ביום אחד כמה דפים גמרא ופוסקים, ולכתוב רובי תורתם, ואילו בלומדם עם התלמידים צריך להוציא זמן רב לחזור עמהם עד שילמדו כל דבר, וצריך טרחא ועמל ויגיעה רבה. אמנם מי שמעשיו לשם שמים לעשות נחת רוח ליוצרנו, לא יחוש על כל זה, כי יותר ויותר עושה נחת רוח ליוצרו במה שמלמד את בן חברו ואת בנו אפילו אלף בית, שהרי הבל פי תינוקות של בית רבן אין בו חטא, ממה שילמד הוא סוגיות חמורות, ואם אין גדיים אין תיישים, ועת לכל חפץ, ולפום צערא אגרא.

וכמו שאם הוא לא היה תלמיד חכם ולא היה יכול ללמוד עם בניו, היה רוצה שאחרים יחוסו עליו וילמדו את בניו תורה, כן צריך הוא לחוס על אחרים וללמד את בניהם תורה. ובפרט אם אין להם אב, והם יתומים, ירחם עליהם ועל נפש אביהם, אין לך חסד של אמת גדול מזה שעושה עם החיים ועם המתים, ושכרו כפול ומכופל מן השמים.

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)