501. פחד (א)

נֶאֱמַר בַּפָּסוּק "פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי", כְּלוֹמַר, הַדָּבָר שֶׁפָּחַדְתִּי מִמֶּנּוּ – בָּא עָלַי. וְנֶאֱמַר עוֹד "נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה', סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא". נִמְצָא שֶׁהַמְּפַחֵד גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, שֶׁבָּאִים עָלָיו דְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיִים לָבֹא עָלָיו, וְרַק מֵחֲמַת פַּחְדּוֹ גָּרַם לְעַצְמוֹ שֶׁיִּתְקַיֵּם הַדָּבָר שֶׁפָּחַד מִמֶּנּוּ, וְאִלּוּ הַבּוֹטֵחַ בַּה' – חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ.
וְאָמְנָם הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֵין אָדָם שַׁלִּיט בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וְאִם יֹאמְרוּ לוֹ כָּל הַיּוֹם, 'אַל תִּפְחָד, אַל תִּפְחָד', הֲרֵי הוּא מְפַחֵד. אֲבָל יוּכַל אִישׁ לְהַפְסִיק אֶת פְּחָדָיו עַל יְדֵי שֶׁיִּתְעַמֵּק בְּמַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת, שֶׁיַּחְשֹׁב, מַה לִי לִפְחֹד מֵרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָּעוֹלָם, הֲלוֹא טוֹב יוֹתֵר לְיִרְאָה מִפַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, וְיַסִּיעַ מִלִּבּוֹ אֶת הַפַּחַד וִיפַנֶּה לְבָבוֹ לְמַחְשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁאֵין הַלֵּב יָכוֹל לַחְשֹׁב שְׁתֵּי מַחְשָׁבוֹת יָחַד, וּמַה בֶּצַע וּמַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף לוֹ מַה שֶׁיְּפַחֵד, וַהֲרֵי אִם נִגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה – מֻכְרָח שֶׁתָּבוֹא עַל רֹאשׁוֹ, כִּי אֵין מִיָּדוֹ מַצִּיל, וְאִם לֹא נִגְזַר עָלָיו – פַּחְדּוֹ נִשְׁאַר לוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא עָלָיו מַה שֶׁלֹּא נִגְזַר עָלָיו, מֵחֲמַת פַּחְדּוֹ.
לָכֵן יִתְחַזֵּק הָאָדָם, וְיִהְיֶה לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה, בָּטוּחַ בַּה' שֶׁלֹּא תְּאֻנֶּה אֵלָיו רָעָה, וְאִם נִגְזְרָה עָלָיו שׁוּם גְּזֵרָה, כָּל מַה שֶׁה' עוֹשֶׂה הוּא לְטוֹבָה, וּמִכָּל מָקוֹם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִפְחָד, יֵשׁ לוֹ לַחְשׁוֹשׁ, וְלָכֵן אֶת אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת – יַעֲשֶׂה, וְיַקְדִּים תְּפִלָּה לְצָרָה, וְיַעֲשֶׂה צְדָקָה שֶׁמְּבַטֶּלֶת הַגְּזֵרָה, וְהַשֵּׁם – הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.