503. פרשיות (א)

יָדוּעַ מַאֲמָר חז"ל 'לְעוֹלָם יַשְׁלִים אָדָם פַּרְשִׁיוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר, שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, שֶׁכָּל הַמַּשְׁלִים פַּרְשִׁיוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר מַאֲרִיכִים לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו'. וְהִנֵּה עִקָּר מִצְוַת קְרִיאַת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם הוּא בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי, אֲבָל לַאֲנָשִׁים הַטְּרוּדִים אַחַר מְזוֹנוֹתֵיהֶם בִּימוֹת הַחוֹל, טוֹב שֶׁיִּקְרְאוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בַּבֹּקֶר.
וְכָתְבוּ הַמְקֻבָּלִים שֶׁיֵּשׁ לְהַקְפִּיד מְאֹד בִּקְרִיאַת הַפָּרָשָׁה שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, לִקְרוֹתָהּ בְּכָל טְעָמֶיהָּ וְדִקְדּוּקֶיהָּ הָדֵק הֵיטֵב. וְהִנֵּה עַל כְּגוֹן זֶה, מִצְוָה שֶׁמַּתָּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ, אוֹרֶךָ יָמִים בִּימִינָהּ, מִי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְקַיְּמָהּ – עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִם אֵינוֹ מַאֲמִין בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי חֲכָמִים, שֶּׁהִבְטִיחוּ שֶׁהָעוֹשֶׂה כֵּן זוֹכֶה לַאֲרִיכוּת יָמִים, יֵעָנֵשׁ עַל חֹסֶר אֱמוּנָתוֹ. וְאִם הוּא מַאֲמִין וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְכָךְ וְאֵינוֹ חָס עַל חַיָּיו, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ וְעָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין, כְּמוֹ הַמְּאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת. וּבִפְרָט שֶׁזֶּהוּ דָּבָר שֶׁקַּל מְאֹד לְקַיְּמוֹ, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לִפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי מֵאַחַר שֶׁהַפַּרְשִׁיּוֹת הֵם דִּבְּרוֹת קָדְשׁוֹ שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי יֵשׁ וָיֵשׁ בָּהֶן סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים עַל כָּל אוֹת וְאוֹת, וְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַף שֶׁהַקּוֹרֵא אֵינוֹ מְכַוֵּן לְכָל הַסּוֹדוֹת וְהַתִּקּוּנִים הַלָּלוּ, הֲרֵי הֵם נַעֲשִׂים מֵאֲלֵיהֶם, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ.