א. חייב אדם לעשות הכל כדי להציל נפש מישראל, ואף מותר לחלל את השבת לשם כך, ואפילו מצוה לעשות כן – בכל מקרה שקיים פיקוח נפש, או ספק פיקוח נפש. וכל הזריז וממהר לחלל את השבת במקרה כזה – הרי זה משובח.

וכך כתב הרמב"ם: "כשעושים דברים האלו (חילול שבת לצורך פיקוח נפש), אין עושין אותן לא על ידי גוים ולא על ידי קטנים ולא על ידי עבדים ולא על ידי נשים, כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם, אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם, ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה, שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ולא שימות בהם. הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם. ואלו המינים שאומרים שזה חילול שבת ואסור, עליהן הכתוב אומר 'וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם'".

והמחלל שבת על חולה שיש בו סכנה, להצלתו, אין זה קרוי 'חילול', אלא אדרבה, זו שמירת שבת (והסבור שצריך 'לחזור בתשובה' על כך שחילל שבת לצורך חולה שיש בו סכנה, זו מחשבת סכלות).