504. פרשיות (ב)

לְפִי פְּשׁוּטָם שֶׁל דְּבָרִים, קְרִיאַת הַתַּרְגּוּם נִתְקְנָה כְּדֵי לְהָבִין אֶת הָעִנְיָן, לְפִי שֶׁבִּזְמַנָּם הָיוּ מְבִינִים רַק אֲרָמִית, וְלָכֵן בִּזְמַנֵּינוּ עִקָּר הַמִּצְוָה הִיא לִקְרוֹת כָּל פָּרָשָׁה עִם פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י. אָמְנָם לְפִי הַסּוֹד אַף בִּזְמַנֵּינוּ אֵין הָאָדָם נִפְטַר מִלִּקְרוֹת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם. וְלָכֵן יֹאחַז צַדִּיק דַּרְכּוֹ – יֹאחַז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל יָנַח יָדוֹ, וְיִקְרָא אֶת הַפָּרָשָׁה גַּם עִם הַתַּרְגּוּם וְגַם עִם פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד אֶת זְמַנּוֹ – יַסְפִּיק אֶת שְׁנֵיהֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.