507. פה (ב)

עַל דָּבָר זֶה יֵשׁ לְכָל אָדָם לְהִצְטַעֵר מְאֹד, אֵיךְ נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרַת אִסּוּרִים שֶׁל דְּבָרִים אֵלּוּ הַתְּלוּיִים בַּפֶּה, כְּאִסּוּר דְּבָרִים בְּטֵלִים, וְלֹא דַּי שֶּׁנַּעֲשָׂה כְּהֶתֵּר, אֶלָּא שֶׁמַּחְזִיקִים זֹאת לִשְׁלֵמוּת, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם יוֹדֵעַ דְּבַר חִדּוּשֵׁי הָעוֹלָם. וּמַה גַּם אִם יוֹדֵעַ לְהַרְבּוֹת שְׂחוֹק וְשִׂמְחַת רֵעִים, יְהַלְלוּהוּ בַּשְּׁעָרִים שֶׁהוּא בַּדְחָן, וְיָבוֹאוּ אֵלָיו כָּל יוֹם לְהַעֲבִיר אֶת הַזְּמַן בִּשְׁמִיעַת הַבְלֵי הָעוֹלָם. וּכְשֶׁיִּכְלוּ הַחִדּוּשִׁים וְנִשְׁאָרִים דּוֹמְמִים, מְחַשְּׁבִים וּמְחַפְּשִׂים מַה לְדַבֵּר, הַבְלֵי הָעוֹלָם אוֹ דִּבּוּרִים אֲסוּרִים, כִּי בְרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פֶּשַׁע, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁרָאוּי לָחוּס עַל הַזְּמַן יְקַר הָעֵרֶךְ, מַעֲבִירִים אֶת הַזְּמַן בִּדְבָרִים בְּטֵלִים. וְאִם הָיִינוּ יְכוֹלִים, הָיִינוּ מְעַכְּבִים אֶת הַשָּׁעָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם שֶׁלֹּא תַּעֲבוֹר, כְּדֵי לַעֲבוֹד בָּהּ אֶת בּוֹרְאֵנוּ, כִּי יָפָה שָׁעָה אַחַת בְּתוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְלוּ יִחְיֶה גְּבַר שְׁנִין אַלְפִין, לֹא יוּכַל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, וּלְהָכִין צֵידָה לְדַרְכּוֹ. וְאֵין מַה שֶׁיִּפְטֹר אוֹתוֹ אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת מִלִּמּוּד תּוֹרָה, כְּמַאֲמָר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְבֶן אֲחוֹתוֹ, שֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ, אַחֲרֵי שֶׁלָּמַדְתִּי אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, הַאִם מֻתָּר לִי לִלְמֹד חָכְמָה יְוָנִית, וְהֵשִׁיב לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, צֵא וּבְדֹק אִם יֵשׁ לְךָ שָׁעָה שֶׁאֵינָהּ לֹא מִן הַיּוֹם וְלֹא מִן הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". וְאָנוּ, הַחַטָּאִים בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ, מְבַקְשִׁים לְהַעֲבִיר אֶת הַשָּׁעָה וְאֶת הַזְּמַן בִּשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ וּדְבָרִים בְּטֵלִים.