51. אכילה ושתיה (ד)

מְאֹד צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר מִכָּל נִדְנוּד אִסּוּר הַתָּלוּי בַּאֲכִילָה, כִּי מִתּוֹךְ אִסּוּר אֲכִילָה נִמְצָא הַגּוּף גָּדֵל בְּאִסּוּר, וְלֹא יוּכַל לְהַשִּׂיג אוֹרְחוֹת חַיִּים לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת ה' הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא, וּלְעוֹבְדוֹ עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה. לָכֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת זָהִיר וּלְזָרֵז אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁיִּבְדְּקוּ יָפֶה יָפֶה מֵאִסּוּר תּוֹלָעִים, וְלֹא יֹאכַל פְּרִי שֶׁעֲשׂוּיִים לִהְיוֹת בּוֹ תּוֹלָעִים עַד שֶׁיַּחְתְּכֶנּוּ תְּחִלָּה וְיִבְדְּקֶנוּ, וְכֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד מִתַּעֲרֹבֶת יַתּוּשִׁים וּפַרְעוֹשִׁים וּמִינֵי שְׁרָצִים דַּקִּים הַנּוֹפְלִים בַּמַּאֲכָלִים בִּימוֹת הַקַּיִץ בְּלֹא הִתְבּוֹנְנוּת, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בְּדִינֵי יֵינוֹת וּמַאֲכָלִים בְּמַגָּעָן שֶׁל גּוֹיִים, וּבָשָׂר שֶׁהִתְעַלֵּם מִן הָעַיִן וְכַדּוֹמֶה. וּמַה טוֹב וּמַה נָעִים לְהִתְנַהֵג בִּפְרִישׁוּת וְלִבְרֹחַ מֵאָה שְׁעָרִים שֶׁל הֶתֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס בְּשַׁעַר אֶחָד שֶׁל אִסּוּר, וְ"שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ".

֍֍֍

צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַקְפִּיד וְלֹא לִכְעוֹס עַל בְּנֵי בֵּיתוֹ עַל שׁוּם דָּבָר, וְאַף לֹא בְּעִנְיַן הָאֲכִילָה, וַאֲפִילוּ הֶקְדִיחוּ אֶת תַּבְשִׁילוֹ וְלֹא עָשׂוּ לוֹ מַאֲכָלִים כִּרְצוֹנוֹ, לֹא יִכְעַס עַל אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, כִּי כְּפִי הַנְהָגַת הָאָדָם עִם הַכְּפוּפִים לוֹ – כָּךְ נוֹהֲגִים עִמּוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וּכְּשֶׁיִּתְעַמֵּק בָּזֶה הָאָדָם יַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, כִּי יִתְבּוֹנֵן וְיָבִין שֶׁיּוֹתֵר מִמַּה שֶׁבְּנֵי בֵּיתוֹ חַיָּבִים בִּכְבוֹדוֹ, הוּא חַיָּב בַּעֲבוֹדַת וּכְבוֹד ה'.