(51) שער הזכירה, פרק יב

יְבֹאַר בּוֹ עֵנְיַן הַזְּהִירוּת מֵעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת.

וְדַע עוֹד, דְּמִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת בְְּמִדַּת הַשָּׁלוֹם, צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ גַּם כֵּן מֵעִנְיַן קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, דְּמִלְּבַד עֶצֶם הָעֹנֶשׁ שֶׁיֵּשׁ עַל זֶה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: כָּל הַמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע – רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" וְסָמִיךְ לֵהּ: "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ", עוֹד בָּא הָאָדָם עַל יְדֵי זֶה לִידֵי שִׂנְאַת חִנָּם וּקְטָטוֹת וּמְרִיבוֹת לְבַסּוֹף. כִּי מִכֵּיוָן שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הַדָּבָר תְּחִלָּה לֶאֱמֶת, שֶׁפְּלוֹנִי דִּבֵּר עָלָיו אוֹ עָשָׂה לוֹ עִנְיַן פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, כִּמְעַט אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם, שֶׁיִּמְנַע עַצְמוֹ מִלְּצַעֵר אַחַר כָּךְ אֶת חֲבֵרוֹ וּלְהִתְקוֹטֵט עִמּוֹ עֲבוּר זֶה, וּלְבַסּוֹף נִסְבַּב הַדָּבָר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂים שׂוֹנְאִים גְּדוֹלִים, שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה לִבְלֹעַ דָּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְשָׂמֵחַ לְאֵידוֹ. וְכָל זֶה נַעֲשָׂה עַל יְדֵי הַקַּבָּלָה, שֶׁקִּבֵּל אֶת הַדָּבָר מִתְּחִלָּה לֶאֱמֶת גָּמוּר. וְאִלּוּ הָיָה הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה בָּא לָזֶה, כִּי כְּשֶׁבָּא אֶחָד אֶצְלוֹ וְסִפֵּר לוֹ אֵיךְ שֶׁפְּלוֹנִי עָשָׂה לוֹ וְסִפֵּר עָלָיו כָּךְ וְכָךְ, יֵשׁ לוֹ לַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ: אוּלַי הַדָּבָר שֶׁקֶר מֵעִקָּרוֹ אוֹ הוֹסִיף בּוֹ מְעַט שֶׁקֶר, וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁתַּנָּה הַדָּבָר בְּכֻלּוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ אִם הַמְסַפֵּר לֹא הוֹסִיף בְּזֶה הָעִנְיָן כְּלָל, אוּלַי לֹא סִפֵּר כָּל הָעִנְיָן כְּמוֹת שֶׁהוּא וְגָרַע בּוֹ אֵיזֶה תֵּבוֹת, אוֹ אָמַר בְּנִגּוּן אַחֵר, וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁתַּנֶּה הַדָּבָר לְגַמְרֵי אוֹ לַחֲשֹׁב אֵיזֶה צַד זְכוּת אַחֵר עַל הָאִישׁ, שֶׁבִּשְׁגָגָה הָיָה הָעִנְיָן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וּמִמֵּילָא לֹא הָיָה בָּא הַדָּבָר לִידֵי קטָטָה וּמְרִיבָה וְלִידֵי שִׂנְאַת חִנָּם.

(הג"ה. אַךְ בְּעִנְיָן כָּזֶה הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁרוֹצֶה שֶׁיְּקַבֵּל הָאָדָם לָשׁוֹן הָרָע, בָּא אֶל הָאָדָם וּמְסִיתוֹ לֵאמֹר: אֵיךְ אֶחְשֹׁד אֶת הַמְסַפֵּר שֶׁיֹּאמַר דָּבָר אֲשֶׁר לֹא הָיָה וְשִׁקֵּר מֵעִקָּרוֹ, אוֹ יוֹסִיף בָּהּ מְעַט מִן הַשֶּׁקֶר וְיַעֲבֹר עַל "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"? אַף אַתָּה הָשֵׁב לוֹ: טוֹב לִי לַחְשֹׁד אֶת הַמְסַפֵּר הַזֶּה, שֶׁאָמַר דְּבַר שֶׁקֶר עַל חֲבֵרוֹ, מִשֶּׁאַאֲמִין מַה שֶּׁסִּפֵּר לִי. כִּי הֲלֹא אִם הָיִיתָ רוֹאֶה אָדָם שֶׁהוּא לוֹבֵשׁ שַׁעַטְנֵז וּמַקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ, וְאַחַר כָּךְ הָיָה בָּא אֵלֶיךָ וּמְסַפֵּר עַל אֶחָד מֵחֲבֵרְךָ, שֶׁדִּבֵּר עָלֶיךָ אֵיזֶה רָעָה, בְּוַדַּאי לֹא הָיִיתָ מְקַבֵּל אֶת הַדָּבָר לֶאֱמֶת, וְהָיִיתָ מֵשִׁיב לוֹ: לֵךְ מִמֶּנִּי, לֹא אַאֲמִינְךָ עַל חֲבֵרִי. אַחֲרֵי שֶׁהֻפְקַר אֶצְלְךָ שְׁאָר לָאוִין דְּאוֹרַיְתָא, בְּוַדַּאי הֻתַּר לְךָ גַּם אִסּוּר שֶׁקֶר. וַהֲלֹא אַף בְּעִנְיָנֵנוּ כֵּן הַדָּבָר, שֶׁזֶּה הַמְסַפֵּר, אֲפִלּוּ אִם כִּדְבָרָיו כֵּן הוּא, עָבַר עַל לָאו דְּאוֹרַיְתָא "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל", שֶׁהוּא אִסּוּר גָּדוֹל עַד מְאֹד, וְהוּא אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת כַּמְבֹאָר בְּכָל הַפּוֹסְקִים, אִם כֵּן חָשׁוּד הוּא גַּם כֵּן לִבְדוֹת שֶׁקֶר מֵעִקָּרוֹ מִלִּבּוֹ, אוֹ עַל כָּל פָּנִים לְעָרֵב בְּתוֹךְ הָעִנְיָן מְעַט מִן הַשֶּׁקֶר וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁתַּנֶּה הַדָּבָר מֵרֹאשׁוֹ לְסוֹפוֹ).