510. צדקה (ב)

וְהִנֵּה בְּעִנְיַן הַצְּדָקָה יֵשׁ כְּלָלִים מְפֹרָשִׁים בְּדִבְרֵי חז"ל, וְהֵם אָמְרוּ 'חַיֶּיךָ קוֹדְמִין', 'עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין', 'עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִין', וְלָכֵן אֵין רָאוּי לָאָדָם לְצַמְצֵם הַרְבֵּה מְאֹד בְּהוֹצָאוֹת בֵּיתוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעַת אַנְשֵׁי הַבַּיִת כְּדֵי לִתֵּן צְדָקָה, לְפִי שֶׁאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ קוֹדְמִים.

֍    ֍     ֍

וּבִכְלָל אוֹמְרָם 'חַיֶּיךָ קוֹדְמִין' הוּא, שֶׁיִּמְכֹּר אָדָם קַרְקָעוֹת וּמִטַּלְטְלִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וִיכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתוֹ, וְיִטּוֹל חֵלֶק בָּרֹאשׁ לִשְׁלֹחַ לָעוֹלָם הַבָּא מַעֲדַנִּים לְנַפְשׁוֹ, וְאַל יָחוּשׁ כָּל כָּךְ עַל בָּנָיו לְהָנִיחַ לָהֶם כָּל חֵילוֹ, כִּי אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ, וְחַיָּיו קוֹדְמִים. וְאִם גִבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ, דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ, וְאִם יַרְחִיב ה' אֶת גְּבוּלוֹ, אָז פָּתוֹחַ יִפְתָּח אֶת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֲשֶׁר נָתַן לוֹ. אֲבָל אִם קָצוֹר קָצְרָה יָדוֹ, חַיָּיו וְחַיֵּי בְּנֵי בֵּיתוֹ קוֹדְמִים לְכָל אָדָם. וּמַה גַּם אִם יֵשׁ לוֹ חוֹבוֹת וְאֵינוֹ פּוֹרֵעַ וּמַרְבֶּה בִּצְדָקָה – לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה.
אַךְ עַל כָּל פָּנִים אֵין אָדָם יָכוֹל לְהִפָּטֵר לְגַמְרֵי מִמִּצְוַת צְדָקָה, אֲפִילוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה יִתֵּן פְּרוּטָה לִצְדָקָה בְּכָל יוֹם קֹדֶם תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ".