523. צוואה (א)

רָאוּי לָאָדָם שֶּׁיְּצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו לִשְׁמוֹר אֶת דֶּרֶךְ הַשֵּׁם, אַף שֶׁהֵם חַיָּבִים בְּכָךְ מִן הַתּוֹרָה, כִּי כֵן הִיא דֶּרֶךְ הָאָדָם, שֶׁיּוֹתֵר שׁוֹמֵעַ וּמְקַיֵּם אֶת צַוָּאַת אָבִיו וְאִמּוֹ, מֵאֲשֶׁר יִשְׁמַע וְיִשְׁמֹר וִיקַיֵּם אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
אֲבָל צָרִיךְ לְהַכִּיר אֶת הַבָּנִים לְפִי מַה שֶׁהֵם, וְשֶׁלֹּא לְהַכְבִּיד עֲלֵיהֶם בְּדָבָר שֶׁחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא לֹא יְקַיְּמוּ, וְיִהְיוּ מוֹסִיפִים בְּכָךְ פֶּשַׁע וְחַטָּאָה, וְנִמְצָא שֶׁגּוֹרֵם שֶׁיֵּעָנְשׁוּ בְּסִבָּתוֹ, שֶׁמָּצָאנוּ שֶׁיּוֹתֵר מַקְפִּידִים וּמַעֲנִישִׁים מִן הַשָּׁמַיִם אֶת הָעוֹבֵר עַל צַוָּאַת אָבִיו מִמַּה שֶׁמַּעֲנִישִׁים אֶת מִי שֶׁעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, רַק יַעֲשֶׂה זֹאת, שֶׁיִּרְשֹׁם לְבָנָיו בִּכְתָב יָדוֹ 'זוֹ דֶּרֶךְ רָעָה, וְזוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה', שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ צַוָּאָה וְאַזְהָרָה, רַק כְּמַזְכִּיר, וְהַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁמַע, וְעָלָיו תָּבוֹא בִּרְכַּת טוֹב.