526. צוואה (ד)

וְהִנֵּה עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים 'שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ, יָשׁוּב הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר', כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁלֹּא יִמָּנַע מִלִּכְתֹּב צַוָּאָה, כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ לַחְשׁוֹשׁ שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם פִּתְאוֹם יָבוֹא אֵידוֹ, וְשֶׁמָּא יָמוּת בְּבַחֲרוּתוֹ מִיתַת פִּתְאוֹם חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲפִילוּ אִם יֶחֱלֶה – שֶׁמָּא יְהֵא נִרְדַּם בְּחָלְיוֹ וְלֹא יוּכַל לְדַבֵּר, וְעוֹד, כִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהוּא מוּטָל חוֹלֶה – יַחְשׁוֹשׁ לִכְתֹּב צַוָּאָה, וְגַם לֹא יִרְצֶה לְהַבְהִיל אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ בְּכָךְ, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל בְּאוֹתוֹ זְמַן דַּעְתּוֹ נְבוֹכָה וְאֵינָהּ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו. לָכֵן זוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה, שֶׁבְּעוֹדֶנּוּ בְּבַחֲרוּתוֹ וּבִבְרִיאוּתוֹ יִכְתֹּב צַוָּאָתוֹ, וִיצַוֶּה בְּכָל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֶת אֲשֶׁר יִמְצְאוּ כָּתוּב אַחַר מוֹתוֹ. וּמִדֵּי יוֹם וְיוֹם יוֹסִיף וְיִגְרַע וְיַחֲלִיף כִּרְצוֹנוֹ, כְּפִי רְאוֹת עֵינָיו.

וּכְּשֶׁמְּחַלֵּק נְכָסָיו, אִם רוֹאֶה שֶׁהִרְחִיב ה' אֶת גְּבוּלוֹ, לֹא יַעֲזוֹב לַאֲחֵרִים כָּל חֵילוֹ, אֶלָּא יִטּוֹל לְעַצְמוֹ חֵלֶק בָּרֹאשׁ, לְהָקִים קֶרֶן קַיֶּמֶת בְּיַד אָדָם נֶאֱמָן, וְהַפֵּרוֹת יִנָּתְנוּ לִצְדָקָה, וּבְכָךְ גַּם לְאַחַר מוֹתוֹ יִשְׁלְחוּ לוֹ מַעֲדַנִּים לְנַפְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, זוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה, תִּפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.

֍ ֍ ֍

רָאוּי לְכָל אָדָם לָחוּשׁ וּלְקַיֵּם צַוָּאַת רַבֵּנוּ יְהוּדָה הֶחָסִיד, כִּי הַדְּבָרִים עַתִּיקִים, וּמִי שֶׁיּוֹדְעָם וְעוֹבֵר עַל דְּבָרָיו, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, וְשׁוֹמֵעַ לוֹ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ.