529. ציצית (ב)

וְכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר לְקַיֵּם בּוֹ "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ", בְּטַלִּית נָאָה, שֶׁאִם הוּא לָבוּשׁ בְּגָדִים נָאִים, וְהַטַּלִּית שֶׁעַל בְּגָדָיו קְרוּעָה וּבְלוּיָה, הֲלֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף.

֍     ֍     ֍

יִּזָּהֵר לַעֲשׂוֹת טַלִּית, בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל, מִצֶּמֶר רְחֵלִים דַּוְקָא, וְלֹא מִשְּׁאָר מִינִים, שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם בִּשְׁאָר מִינִים אֶלָּא מִצְוָה דְּרַבָּנָן, וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁיָּכוֹל לְהַרְוִיחַ אֶלֶף זְהוּבִים וּמִסְתַּפֵּק בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת.
וְרָאוּי לְחַנֵּךְ אֶת הַקְּטַנִּים בְּמִצְוָה זוֹ, שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם טַלִּית קָטָן תַּחַת בִגְדֵיהֶם תָּמִיד, וּבָזֶה יִקְנוּ קְדֻשָּׁה, וְיִהְיֶה לָהֶם סִיּוּעַ עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה.
וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הִפְלִיגוּ בְּשֶׁבַח הַמַּגִּיעַ לָאָדָם הַיּוֹצֵא מִבֵּיתוֹ מְעֻטָּף בְּצִיצִית וּמֻכְתָּר בִּתְפִלִּין, אַשְׁרֵי מִי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת כֵּן.