534. צער (ה)

אָדָם הַמִּצְטַעֵר עַל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, הֲרֵי זֶה בָּא מֵחֶסְרוֹן דַּעַת, כִּי מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִם הוּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּקָּנָה, יַעֲשֶׂה אֶת הַתַּקָּנָה וְיִנָּצֵל, וְאִם אֵין לוֹ תַּקָּנָה, מַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף לוֹ וּמַה בֶּצַע בְּצַעֲרוֹ.
וְהִנֵּה עִנְיַן הַצַּעַר הוּא דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, וְהַיֵּצֶר הָרַע מַחְלִיף אֶת הַדְּבָרִים, וּמַכְנִיס לָאָדָם צַעַר עַל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְצַעַר הַשָּׁמַיִם נִשְׁכַּח מִלֵּב, וְאֵין אִישׁ מַרְגִּישׁ בּוֹ. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר, יִתְחַזֵּק בְּמַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת, לַעֲשׂוֹת דָּבָר בְּעִתּוֹ עַל מַתְכֻּנְתּוֹ, לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ, וְהַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ. וּמֵאַחַר כִּי צֵל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ, מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ אִם חַיֵּי צַעַר יִחְיֶה, אֵין טוֹב לָאָדָם אֶלָּא שֶׁיְּהֵא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, יִבְטַח בַּה' וְיַעֲשֶׂה טוֹב.