539. ציבור (א)

אָמְרוּ בַּזֹּהַר, שֶׁכַּאֲשֶׁר תְּפִילַת הַיָּחִיד עוֹלָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם בַּעֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם, וּלְעֻמַּת זֹאת בִּתְפִילַת הָרַבִּים הָעוֹלָה לִפְנֵי ה', אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בַּעֲווֹנוֹתֵיהֶם. וְיֵשׁ כַּמָּה טְעָמִים לְכָךְ שֶׁחֲשׁוּבָה כָּל כָּךְ מַעֲלַת תְּפִלָּה בְּצִבּוּר: א. מִצַּד עֲנִיַּת 'אָמֵן' וְ'יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ', וּ'בָרְכוּ' וּקְדֻשָּׁה, שֶׁהֵם רַבֵּי הָעֵרֶךְ. ב. כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה מוּעָטִים הָעוֹשִׂים אֶת הַמִּצְוָה לְרַבִּים הָעוֹשִׂים אֶת הַמִּצְוָה, וּכְשֶׁרַבִּים עוֹשִׂים אוֹתָהּ יָחַד הִיא מְעֻלָּה הַרְבֵּה יוֹתֵר. ג. כִּי תְּפִלַּת הַיָּחִיד, אִם הִיא בְּלִי כַּוָּנָה, אוֹ אִם הוּא בַּעַל עֲבֵרוֹת וְכַדּוֹמֶה, אֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת. אֲבָל אִם תִּצְטָרֵף תְּפִלָּתוֹ עִם הָרַבִּים, תִּתְקַבֵּל.
וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ יֵשׁ הַמְבַטְּלִים בְּקַלּוּת תְּפִלָּה בְּצִבּוּר, אֲפִילוּ בְּסִבָּה קְטַנָּה, וּלְבַסּוֹף נַעֲשָׂה הַדָּבָר כְּהֶתֵּר לְגַמְרֵי, וּמְבַטְּלִים אֲפִילוּ בְּלֹא שׁוּם סִבָּה וְטַעַם, וּמֵרָעָה אֶל רָעָה יוֹצְאִים, שֶׁמִּתְפַּלְּלִים תְּפִלָּה חֲטוּפָה וּקְטוּפָה, וְשֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, וְלִפְעָמִים אֵין מִתְפַּלְּלִים כְּלָל.