542. צרה (ב)

עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבֹא, יֵשׁ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים טוֹבִים הַמּוֹעִילִים לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה, וְהֵם, צוֹם, קוֹל, מָמוֹן. וּבֵאוּר הַדְּבָרִים: 'צוֹם', יְעַנֶּה בַּצּוֹם נַפְשׁוֹ, כִּי הַתַּעֲנִית בִּמְקוֹם קָרְבָּן, וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו. וּכְבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל מִימֵי עוֹלָם עַל כָּל צָרָה, שֶׁהָיוּ גּוֹזְרִים תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית. צֵא וּלְמַד מַה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תַּעֲנִית, שֶׁאֲפִילוּ בְּשַׁבָּת, שֶׁצוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב נִדְחָה מִפָּנֶיהָ, הִתִּירוּ לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִית חֲלוֹם, כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה. אָמְנָם צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא זֶה צוֹם בַּדֶּרֶךְ הַנִּרְצֵית לִפְנֵי ה', כְּפִי שֶׁיְּבֹאַר לְהַלָּן בְּעֵרֶךְ 'תַּעֲנִית'.
'קוֹל', הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב הוּא הָעוֹזֵר אוֹתָם בְּעֵת צָרָתָם. וְהַיְנוּ קוֹל תּוֹרָה, שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וְקוֹל תְּפִלָּה, וּקְרִיאַת סֵפֶר תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה וְהַכְנָעָה, וְכָל שֶׁכֵּן אִם קוֹרְאִים בַּעֲשָׂרָה, מְסֻגָּל מְאֹד לְכָל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא וּלְהַצִּיל מִכָּל צָרָה. וְכֵן יֵשׁ בַּסְּפָרִים סְגוּלָה, עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא עַל הָעִיר, לִקְרֹא אֶת כָּל פְּסוּקֵי הַתְּהִלִּים הַמַּתְחִילִים בְּאוֹתִיּוֹת שֵׁם הָעִיר.
וּ'מָמוֹן', הַיְנוּ נְתִינַת צְדָקָה, כִּי גְּדוֹלָה צְדָקָה שֶׁמְּבַטֶּלֶת אֶת הַגְּזֵרָה וְנוֹתֶנֶת חַיִּים לְעוֹשֶׂיהָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת". וּכְשֶׁנּוֹתֵן הַצְּדָקָה יוֹדִיעַ צָרָתוֹ לָרַבִּים, וּצְרִיכִים הַמְּקַבְּלִים לְהִתְפַּלֵּל עַל הַנּוֹתֵן שֶׁיִּנָּצֵל מִצָּרָתוֹ.