546. קדושה (ג)

וְאִם בְּכָל הַמִּצְוֹת שׁוֹרָה קְדֻשָּׁה עַל הָאָדָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת שֶׁהִיא תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. וּבִפְרָט בְּעֵת אֲמִירַת הַקִּדּוּשׁ יְכַוֵּן מְאֹד בְּכַוָּנָה יְתֵרָה וְהַכְנָעָה רַבָּה. וְיַקְדִּים בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה וְטָהֳרַת מִקְוֶה טָהֳרָה, אוּלַי יִּזְכֶּה שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו תּוֹסֶפֶת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה וְשֶׁפַע קְדֻשָּׁה מִקְּדֻשַּׁת שַׁבָּת, וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ לְכָל יְמֵי הַחוֹל לַעְזוֹר וּלְהוֹעִיל לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכֵן בַּעֲנִיַּת קְדֻשָּׁה בְּאָמְרוֹ 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ', יְכַוֵּן לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו שֶׁפַע קְדֻשָּׁה מִקְּדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וִיכַוֵּן שֶׁהוּא מוּכָן לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, לְקַיֵּם מַה שֶׁכָּתוּב "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".