548. קריאה

כַּמָּה קְרִיאוֹת נֶאֱמָנוֹת יֵשׁ, כְּגוֹן קְרִיאַת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת וּקְרִיאַת תְּהִלִּים וְכַדּוֹמֶה, אֲבָל חֲשִׁיבוּת הַדְּבָרִים הִיא לְפִי כַּוָּנַת הַלֵּב, וְטוֹב לוֹמַר מְעַט בְּכַוָּנָה מִלּוֹמַר הַרְבֵּה בְּלֹא כַּוָּנָה, וְהַבּוֹחֵר יִבְחַר לְפִי יְדִיעָתוֹ, וּלְפִי הַפְּנַאי שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְיִטּוֹל עֵצָה מִתַּלְמִיד חָכָם אֵיזוֹ קְרִיאָה יוֹתֵר חֲשׁוּבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמַה טוֹב וּמַה נָעִים שֶׁיִּשָּׂא בְּחֵיקוֹ סֵפֶר קָטָן שֶׁל תְּהִלִּים אוֹ מוּסָר, כְּדֵי שֶׁאַף בְּשִׁבְתּוֹ בַּחֲנוּתוֹ יִהְיֶה עִמּוֹ, וְיִקְרָא בּוֹ בְּכָל עֵת שֶׁהוּא פָּנוּי, וְאַל יָחוּשׁ לְלַעֲגָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם עַל כָּךְ. וְיִתָּכֵן שֶׁבְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים יִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ, וַהֲרֵי הוּא זוֹכֶה וּמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, וּרְאוּיָה הִיא גְדֻלַּת הַתּוֹרָה שֶׁתָּגֵן לְהָנִיחַ אֵלָיו בְּרָכָה, וְנֶחְשַׁב לוֹ כְּמִי שֶׁעוֹסֵק בַּהֲלָכָה, וְכֵיוָן שֶׁקּוֹרֵא בְּכָל זְמַן פָּנוּי – נֶחְשָׁב הַדָּבָר כְּאִילּוּ קָרָא כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.