550. קנאה (ב)

מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים – יִבְרַח מֵהַקִּנְאָה, וִיהֵא גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, עַל יְדֵי שֶׁיַּעֲמִיק בְּמַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת, שֶׁיַּאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בְּמַה שֶׁמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ, וַאֲפִילוּ אִם הָיָה הוּא יָחִיד בָּעוֹלָם לֹא יַעֲדִיף לְהַרְוִיחַ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁנִּגְזַר עָלָיו. וְאִם יִתְוַסְּפוּ סוֹחֲרִים כְּמוֹתוֹ לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת, לֹא יֶחְסַר מִמַּה שֶׁקָּצוּב לוֹ. וְיִתְרַצֶּה בְּמַה שֶׁהוּא רְצוֹן הַבּוֹרֵא, הַצּוּר תָמִים פָּעֳלוֹ, וּלְכָל אֶחָד נוֹתֵן הַבּוֹרֵא אֶת מַה שֶׁטּוֹב עֲבוּרוֹ.

֍ ֍ ֍

כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא הָאָדָם לִידֵי קִנְאָה, יִתֵּן בְּלִבּוֹ כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל הֵם גּוּף אֶחָד כְּאִישׁ אֶחָד, וְרָאוּי לִשְׂמוֹחַ עַל טוֹבַת חֲבֵרוֹ וּלְהִצְטַעֵר עַל צָרָתוֹ כְּמוֹ עַל עַצְמוֹ. בִּפְרָט אִם יָשִׂים לִבּוֹ לְכָךְ שֶׁאֲפִילוּ בִּזְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בְּצַעַר, שְׁכִינָה מִצְטַעֶרֶת עִמָּהֶם, וּלְעֻמַּת זֹאת כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּנַחַת, יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו.
וְעוֹד, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם בְּדֹחַק וּבְצַעַר לֹא יוּכַל לַעֲבוֹד אֶת בּוֹרְאוֹ, וְזֶה צַעַר הַשָּׁמַיִם. מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁהוּא בְּנַחַת וּבְרֶוַח, מַרְבֶּה לְהֵיטִיב וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ.
וּמִי שֶׁהוּא אוֹהֵב לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם אַהֲבָה אֲמִתִּית, אֵינוֹ מְקַנֵּא בַּאֲחֵרִים הַמִּתְעַלִּים בַּעֲבוֹדַת ה', אֶלָּא חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ, יָבוֹא הַטּוֹב לְאָבִי וְתָבוֹא נַחַת רוּחַ לְפָנָיו מִכָּל מָקוֹם, מַה לִי אִם יִהְיֶה הַדָּבָר עַל יָדִי אוֹ עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁאֵינִי עוֹבֵד עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, רַק רְצוֹנִי שֶׁתִּהְיֶה נַחַת רוּחַ לְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.