568. רחמנות (ג)

אָמְנָם גַּם בְּמִדַּת הָרַחְמָנוּת צָרִיךְ פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט, בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם מִשְּׁנֵי צְדָדֵי הָעִנְיָן, וּכְדֵי לְרַחֵם עַל הָאֶחָד צָרִיךְ לִהְיוֹת אַכְזָרִי עַל הַשֵּׁנִי, יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן אֵיזוֹ הִיא דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב עַל פִּי הַתּוֹרָה וְעַל פִּי הַיֹּשֶׁר. כְּגוֹן, אִם לֹוֶה וּמַלְוֶה בָּאִים לְפָנֶיךָ, וְיֵשׁ לַלֹּוֶה אֶפְשָׁרוּת לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ, בְּמָעוֹת אוֹ בְּמִטַּלְטְלִין, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְשַׁלֵּם, רָאוּי לִהְיוֹת 'אַכְזָרִי' עַל הַלֹּוֶה וּלְרַחֵם עַל הַמַּלְוֶה, וּלְהַכְרִיחַ אֶת הַלֹּוֶה בְּכָל דֶּרֶךְ שֶׁתִּהְיֶה עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ.
אֲבָל אִם רוֹאִים שֶׁהַלֹּוֶה מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ, וְחוֹתֵר וּמִשְׁתַּדֵּל לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ מְעַט מְעַט, וְיֵשׁ תִּקְוָה שֶׁיּוּכַל לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ לְאַט לְאַט עַל יְדֵי סְחוֹרָה שֶׁמִּתְעַסֵּק בָּהּ, וּמֵאִידָךְ אִם יַכְרִיחוּהוּ לְשַׁלֵּם הַכֹּל יַחַד תִּתְמוֹטֵט פַּרְנָסָתוֹ לְגַמְרֵי, רָאוּי לְרַחֵם עָלָיו וְלָתֵת לוֹ זְמַן אָרוֹךְ יוֹתֵר לְפִרְעוֹן הַהַלְוָאָה, עַל יְדֵי שֶׁיַּבְטִיחַ בְּמַשְׁכּוֹן אוֹ בַּעֲרֵבוּת שֶׁיְּשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ בַּזְּמַן שֶׁקָּבְעוּ לוֹ. וּלְעוֹלָם צָרִיךְ לִהְיוֹת רַחְמָן עַל הֶעָשׁוּק וְאַכְזָרִי עַל הָעוֹשֵׁק, וּלְהַצִּיל הֶעָשׁוּק מִיַּד עוֹשְׁקוֹ.