57. אמת (ג)

מִכְּלָל מִדַּת הָאֱמֶת, שֶׁיְּקַיֵּם הָאָדָם אֶת דְּבָרָיו, כִּי מִלְּבַד הָאִסּוּר שֶׁבּוֹ, גַּם גְּנַאי הַדָּבָר לַחְזֹר מִדִּבּוּרוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים 'מִי שֶׁפָּרַע מִדּוֹר הַמַּבּוּל וּמִדּוֹר הַפַּלָּגָה, הוּא עָתִיד לְהִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ'. לָכֵן יַחְשֹׁב הָאָדָם מְאֹד קוֹדֵם שֶׁיּוֹצִיא דִּבּוּר מִפִּיו, הַאִם יוּכַל לְקַיְּמוֹ. וְאִם כְּבָר הוֹצִיא דָּבָר מִפִּיו, מוֹצָא שְׂפָתָיו יִשְׁמֹר, וִיהֵא זֶה בְּעֵינָיו כְּאִילּוּ נִשְׁבַּע שְׁבוּעָה.

מֵאַחַר שֶׁתּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הִיא תּוֹרַת אֱמֶת, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר לִלְמֹד אוֹתָהּ בֶּאֱמֶת, וְלִהְיוֹת מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וּלְקַבֵּל הָאֱמֶת מִמִּי שֶׁאֲמָרָהּ, אֲפִילוּ קָטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים. זוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לְכָל הַהוֹלֵךְ בְּיֹשֶׁר, וּבָזֶה יִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם.