573. ריבית (א)

יָדוּעַ חֹמֶר אִסּוּר רִבִּית, שֶׁעוֹבֵר בּוֹ בַּחֲמִשָּׁה לָאוִין, וּנְכָסָיו מִתְמוֹטְטִים, וְיוֹרֵד וְאֵינוֹ עוֹלֶה, וְאֵין לוֹ חֵלֶק בֶּאֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֵינוֹ קָם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּכְפִי שֶׁאָמְרוּ חז"ל שֶׁבְּאוֹתָם עֲצָמוֹת שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא, הָיָה אֶחָד שֶׁלֹּא קָם לִתְחִיָּה, לְפִי שֶׁבְּחַיָּיו הָיָה מַלְוֶה בְּרִבִּית.
וְיֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אֶת חֻמְרַת הָאִסּוּר, אוֹ שֶׁסְּבוּרִים שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִתִּירוּ חֲכָמִים עַל יְדֵי 'הֶתֵּר עִיסְקָא', הַכֹּל הֻתַּר, וְאֵינָם בְּקִיאִים בְּכָל פְּרָטֵי הַדִּינִים, וְנִכְשָׁלִים בַּעֲווֹן זֶה.
וּמִי שֶׁנָּגְעָה יִרְאַת ה' בְּלִבּוֹ, אִם יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מָמוֹן שֶׁל רִבִּית – יְמַהֵר וְיַחְזִירֵנוּ, בְּטֶרֶם יֹאבַד גַּם מָמוֹן שֶׁל הֶתֵּר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מֵחֲמַת מָמוֹן הָאִסּוּר. וּמִי שֶׁהוּא יָרֵא אֶת הַשֵּׁם וְרוֹצֶה שֶׁיִּשְׁתַּמֵּר מָמוֹנוֹ, יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וְיִלְמַד מִמֶּנּוּ כָּל דִּינֵי רִבִּית, לְבַל יִכָּשֶׁל בַּעֲווֹן זֶה.