578. רגילות (ב)

כְּשֵׁם שֶׁהָרְגִילוּת הִיא מִדָּה טוֹבָה לְמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כָּךְ לְעֻמַּת זֹאת אִם עָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ וְהֻרְגַּל בָּהּ, נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר, עַד שֶׁאֲפִילוּ אִם יִשְׁמַע מֵהַדּוֹרְשִׁים בָּעָם אֶת חֻמְרַת אִסּוּרָם, לֹא יַעֲזוֹב אֶת הֶרְגֵּלוֹ הָרַע. וּמְצוּיוֹת כַּמָּה עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּהֶתֵּר גָּמוּר לְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, מֵחֲמַת שֶׁהֻרְגְּלוּ בְּדֶרֶךְ רָעָה, וְגַם כִּי יַזְקִינוּ לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנָּהּ, כְּגוֹן לָשׁוֹן הָרַע, שְׁבוּעַת שָׁוְא, הַזְכָּרַת הַשֵּׁם לְבַטָּלָה, דִּבּוּרִים אֲסוּרִים, רְאִיּוֹת אֲסוּרוֹת וְכָהֵנָּה רַבּוֹת, וּבִטּוּל תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם.
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי, וּמַאֲמִין בְּמַה שֶּׁאוֹמֵר, שֶׁיֵּשׁ שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים וְעֹנֶשׁ רַע וָמָר לָרְשָׁעִים, לֹא יְהֵא מְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת, רַק יִמְסֹר נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁמֵר מִכָּל דָּבָר רַע, וּלְקַיֵּם כָּל דָּבָר טוֹב, יוֹם לְיוֹם מְעַט מְעַט יְקַיֵּם סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, וְאִם בִּתְחִלָּה קָשֶׁה לוֹ הַדָּבָר, לְאַחַר זְמַן יֶעֱרַב לוֹ וִיבֻשַּׂם לוֹ, יִשְׂמַח לִבּוֹ וְיָגֵל כְּבוֹדוֹ עַל קִרְבַת אֱלֹקִים אֲשֶׁר יִקְרַב, כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב.