(58) שער הזכירה, פרק יד

פרק יד: בּוֹ יְבֹאַר הַרְחָקַת אָדָם מִשְּׁמִיעִת דִּבּוּרִים אֲסוּרִים.

מְאֹד מְאֹד יַרְגִּיל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת זָהִיר בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ בִּכְתֻבּוֹת תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם אַל יַשְׁמִיעַ אָדָם לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִכְוִין תְּחִלָּה לָאֵיבָרִים (וּבֵאוּר הַדָּבָר, דִּכְמוֹ דְּלֵקַת אֵשׁ הַגַּשְׁמִי, אִם נִכְנָס בְּאֵיזֶה בַּיִת, הַמָּקוֹם שֶׁפּוֹגַעַת תְּחִלָּה דֶּרֶךְ הִלּוּכָה, נִכְוֶה תְּחִלָּה, כֵּן הָעִנְיָן בָּאֵשׁ הָרוּחָנִי הֶחָזָק, שֶׁהוּא אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם שֶׁנִּבְרָא עָל יְדֵי הַטֻּמְאָה שֶׁמְּטַמֵּא אָדָם אֶת אֵיבָרָיו, אוֹתוֹ אֵיבָר שֶׁנִּטְמָא תְּחִלָּה הוּכַן תֵּכֶף לְהֵאָחֵז בּוֹ תְּחִלָּה הָעֹנֶשׁ הַשְּׁמֵימִי, שֶׁהוּא אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם. וְעַל כֵּן בְּעִנְיַן הַקְשָׁבָה לְדִבּוּרִים אֲסוּרִים, הָאָזְנַיִם הֵם הָאֵיבָרִים הָרִאשׁוֹנִים הַמַּתְחִילִים הָאִסּוּר בְּעִנְיַן שְׁמִיעַת הַדָּבָר, וּמִמֵּילָא נִטְמָאִים תֵּכֶף, וְעַל יָדָם נִכְנָס הַדָּבָר אַחַר כָּךְ בַּלֵּב וּמְטַמֵּא אוֹתוֹ אִם מְקַבֵּל אֶת הַדָּבָר וּמַאֲמִין בְּעִנְיַן לָשׁוֹן הָרָע. (וְכֵן כְּהַאי גַּוְנָא בִּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁהֵם שֶׁלֹּא כְּדַת הַתּוֹרָה) שֶׁעָבַר בָּזֶה עַל הַלָּאו דְּ"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא", שֶׁהוּא תָּלוּי בַּלֵּב, וְכִדְאִיתָא כְּ"סֵפֶר חֲרֵדִים" בְּמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה הַתְּלוּיוֹת בַּלֵּב. וְעַל כֵּן הָאָזְנַיִם הֵן מוּכָנוֹת רִאשׁוֹנָה לְקַבֵּל עֹנֶשׁ בַּגֵּיהִנֹּם) וְכָל שֶׁכֵּן מִלִּשְׁמֹעַ דִּבְרֵי לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁהֶעָוֹן הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּדוֹל.