586. רצון (א)

מִי שֶׁהוּא מָלֵא רָצוֹן, לֹא יַקְפִּיד וְלֹא יִכְעַס עַל שׁוּם דָּבָר, וְלֹא יִצְטַמֵּק וְלֹא יִצְטַעֵר עַל שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. אֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה, שִׂמְחָה לַגּוּף וּמְנוּחָה לָנֶפֶשׁ, וְזוֹ מַתָּת אֱלֹקִים.
וְעַל כָּל פָּנִים, אַף מִי שֶׁטִּבְעוֹ רַע, יָכוֹל לְהוֹפְכוֹ וּלְהַחֲלִיפוֹ עַל יְדֵי הַעֲמָקָה וְהַתְמָדָה בְּמַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת, וְעַל יְדֵי חִזּוּק לְהָסִיר כַּעַס וְצַעַר מִלִּבּוֹ, וּלְהַעֲבִיר רָעָה מִבְּשָׂרוֹ, וְדַעַת לְנָבוֹן נָקֵל.
וְכִי יִתֵּן הָאִישׁ אֶת רוּחוֹ לְהִתְיַשֵּׁב בְּדַעַת נְכוֹנָה וּמְיֻשֶּׁבֶת, לְבַקֵּשׁ הָאֱמֶת וּלְהִתְרַחֵק מִכָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וְהָאֲסוּרוֹת, בַּמְּעַט שֶׁיִּפְקַח עֵינָיו יִרְאֶה אֶת גְּנוּת הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁהֵן הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. אֲבָל זוֹ רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, שֶׁהוּא מִתְחַזֵּק בְּמַחְשַׁבְתּוֹ, וּמַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְבַקֵּשׁ טַעֲנוֹת וְלָשִׂים לַשֶּׁקֶר רַגְלַיִם, עַד שֶׁסּוֹף סוֹף נִרְאָה לוֹ שֶׁהָאֱמֶת אִתּוֹ, וְדַרְכּוֹ יְשָׁרָה בְּעֵינָיו.