(59) הלכות לשון הרע, כלל ז, ה-ח

ה. מותר לקבל ולהאמין ללשון הרע על אדם הידוע ומוחזק כרשע, שעובר עבירות שידוע איסורן בכל ישראל.

ו. אם אדם מספר לחבירו לשון הרע בדבר שהוא גנאי גם על עצמו וגם על אחר, יכול להאמין לגנאי שהוא מספר על עצמו, אך לא במה שהוא מספר על אחר.

ז. אף אם המספר הוא אדם הנאמן על השומע כשני עדים, אסור לו להאמין לדבריו. ורק אם הוא מספר לו על אדם שחוטא בדברים המפורסמים לאיסור, שלדברי המספר מותר לספר עליו לשון הרע, והמספר נאמן עליו כשני עדים, רשאי להאמינו.

ח. אמנם אף באופן זה, שהשומע מאמין למספר כמו לשני עדים, והוא מספר לו דברים שלפי דבריו מותר לספרם, ההיתר הוא רק כשהמספר עצמו ראה את הדבר. ומותר רק להאמין לו, אך אסור לספר זאת לאחרים, ולא להזיק לאותו אדם בממונו או בגופו.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ה. האיסור לקבל ולהאמין ללשון הרע הוא רק באדם רגיל, אבל באדם שידוע כרשע, שעובר על איסורים ועבירות הידועות בעם ישראל, מותר לקבל עליו לשון הרע, ולהאמין.

ו. אם אדם מספר לחבירו לשון הרע בדבר שהוא גנאי גם על המספר עצמו וגם על אדם אחר, יאמין לו רק למה שמספר על עצמו, ולא יאמין למה שמספר על האדם האחר.

ז. אסור לאדם לקבל ולהאמין לדברי לשון הרע, אפילו אם שמעם מאדם שנאמן עליו כמו שני עדים, שהרי אף אם הוא נאמן, הרי לשון הרע אסור אפילו על דבר אמת. ובין אם זהו סיפור על חטא שחטא, או על דבר גנאי שיש בו, או שלילת המעלות, בכל אופן אסור לקבל ולהאמין לדברים. ואם הוא מקבל את הדברים, מלבד שהוא חוטא בעצמו בקבלת לשון הרע, הרי הוא עובר ב'לפני עור לא תתן מכשול', שהוא מכשיל את המספר בסיפור לשון הרע, שככל שהוא יותר מאמין לדבריו, כן יותר גדול חטאו של המספר. ורק בדבר שאם הוא אמת מותר לספרו, כגון שמספר לאדם המאמין לו על פלוני שחטא בחטא מפורסם וידוע, שאין מקום ללמד עליו זכות, מותר לשומע לקבל את דבריו ולהתרחק מהחוטא, אם אכן הוא מאמין למספר כמו שני עדים.

ח. ואפילו אם אותו אדם הנאמן עליו כשני עדים מספר לו על אדם שעבר עבירה מפורסמת, שלפי דבריו מותר לדבר עליו לשון הרע, יש להזהר בשני דברים: 1. מותר לקבל את הדברים רק אם המספר ראה בעצמו את הדברים, ולא אם שמעם מפי אחרים. 2. ההיתר הוא רק להאמין לו ולקבל את דבריו ולנהוג על פיהם להתרחק מאותו חוטא וכדומה), אבל אסור לו לספר זאת לאחרים, וכל שכן שלא להפסיד לו ממון או להכותו מחמת כן.