592. שפלות

שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת, 'רַבִּי לֵוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר, מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָּל אָדָם'. צֵא וּלְמַד גֹּדֶל חוֹבַת הַשִּׁפְלוּת, שֶׁלֹּא דַּיּוֹ בַּאֲמִירַת פַּעַם אַחַת 'מְאֹד', אֶלָּא אָמַר 'מְאֹד מְאֹד', וְאַף שֶׁכְּבָר הִתְבָּאֵר הָעִנְיָן לְגַבֵּי 'עֲנָוָה', נִרְאֶה שֶׁעִנְיָן הַשִּׁפְלוּת הַיְנוּ בְּמַעֲשֵׂה, כִּי יָדוּעַ שֶׁהַהִתְעוֹרְרוּת הַחִיצוֹנִית מְסַיַּעַת לַהִתְעוֹרְרוּת הַפְּנִימִית, וְעַל יְדֵי הִתְנַהֲגוּת בְּכֹבֶד רֹאשׁ וְשָׁחוּת עֵינַיִם, שֶׁלֹּא לְבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה וְשֶׁלֹּא לַחְמֹד כָּבוֹד, שֶׁלֹּא לֵישֵׁב בְּמָקוֹם גְּדוֹלִים וְשֶׁלֹּא לְהִתְפָּאֵר בְּתִפְאֶרֶת הַמַּלְבּוּשִׁים, בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת, זֶה יַזְכִּירֵהוּ וִיעוֹרְרֵהוּ לִהְיוֹת עָנָיו בֶּאֱמֶת.

֍ ֍ ֍

אָמְנָם, לֹא יַפְרִיז עַל הַמִּדָּה, וְאִם הוּא מְכֻבָּד בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת וּבָא בַּאֲנָשִׁים – לֹא יֵשֵׁב בִּשְׁפַל הַמְּקוֹמוֹת, וְלֹא יִלְבַּשׁ בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת וְכַדּוֹמֶה, כִּי כְּמוֹ כָּל דָּבָר טוֹב – הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא לַעֲשׂוֹת בַּסֵּתֶר, כֵּן הָעֲנָוָה עִקָּרָהּ בַּלֵּב, לִהְיוֹת רוּחוֹ נִשְׁבָּרָה וְלִבּוֹ לֵב נִשְׁבַּר וְנִדְכֶּה, בְּיוֹדְעוֹ וּמַכִּירוֹ רוֹב פְּחִיתוּתוֹ, וּמִעוּט עֶרְכּוֹ, וְקֹצֶר הַשָּׂגָתוֹ, וְעֹצֶם חַטָּאָיו, וְרוֹב קִצּוּרוֹ בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, לְפִי עִנְיָנוֹ. וּמִי שֶׁהוּא מוֹרֶה שִׁפְלוּת גָּדוֹל וַעֲנָוָה יְתֵרָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הַצֹּרֶךְ – בְּשֵׁם עֲנָוָה פְּסוּלָה יִקָּרֵא, וְיֹאמְרוּ עָלָיו שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא יֻהֲרָא, שֶׁרוֹצֶה לְהַרְאוֹת לְכָל הָעוֹלָם אֶת שְׁלֵמוֹת מִדּוֹתָיו, שֶׁהוּא שָׁלֵם בַּכֹּל, וְאֵינוֹ חָסֵר אֲפִילוּ בְּמִדַּת הָעֲנָוָה. נִמְצָא שֶׁאֵין זוֹ עֲנָוָה אֶלָּא גַּאֲוָה.
וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בְּכָל דָּבָר טוֹב, רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי, הַלֵּב הוּא הָעִקָּר, וְאַחַר כַּוָּנַת הַלֵּב הֵן הַדְּבָרִים. וְכָל חָכָם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת, לְהַסְתִּיר עִנְיָנָיו, וִיכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט, בְּאֹפֶן שֶׁיִּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם.