595. שלום (ג)

עוֹד הִזְהִירוּנוּ חז"ל וְאָמְרוּ 'הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם'. וְאָמְרוּ עַל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁהָיָה מַקְדִּים שָׁלוֹם לְכָל אָדָם, וַאֲפִילוּ לְנָכְרִי בַּשּׁוּק.
וְחִיּוּב גָּדוֹל מוּטָל עַל הָעֲשִׁירִים וְעַל הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְהַקְדִּים שָׁלוֹם לְכָל אָדָם, וּבִפְרָט לַעֲנִיִּים אֻמְלָלִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּ בָּהֶם שֶׁמִּתּוֹךְ גַּאֲוָתָם הֵם נִבְזִים וְנִמְאָסִים בְּעֵינֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, וְכַמָּה פְּעָמִים יֶאֱרַע שֶׁהֶעָנִי נוֹתֵן שָׁלוֹם לְעָשִׁיר בְּבֹשֶׁת פָּנִים וּבְשָׂפָה רָפָה, עַד כְּדֵי שֶׁקּוֹלוֹ לֹא יִשָּׁמַע, וְהֶעָשִׁיר טָרוּד בְּמַחְשַׁבְתּוֹ בַּעֲסָקָיו וְאֵינוֹ מֵשִׁיב, אוֹ שֶׁמֵּשִׁיב בְּלַחַשׁ, וּבָאִים לְחָשְׁדוֹ וּלְדַבֵּר עָלָיו דְּבָרִים רָעִים.
וְלָכֵן טוֹב וְרָאוּי לְהַקְדִּים שָׁלוֹם לְכָל אָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, בְּשָׂפָה בְּרוּרָה, וְיִדְרֹשׁ שְׁלוֹם כָּל אָדָם, וּבִפְרָט לֶעָנִי וְאֶבְיוֹן, וּלְמִצְוָה רַבָּה תֵּחָשֵׁב, שֶׁמְּשַׂמֵּחַ לֵב אֻמְלָלִים.
וּמַה מְאֹד יִגְדַּל הָעֹנֶשׁ לְמִי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַבְּרִיּוֹת, וּבִפְרָט לַעֲנִיִּים מְרוּדִים, בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס, רַק דְּבַר שְׂפָתָיִם, אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב, אֲשֶׁר גֵּאוּת לָבַשׁ.

֍ ֍ ֍

אָמְנָם, אֵין דֶּרֶךְ הַקְּטַנִּים לִתֵּן שָׁלוֹם לִגְדוֹלִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ", וּכְמוֹ כֵּן אֵין דֶּרֶךְ גְּדוֹלִים לִתֵּן שָׁלוֹם לִקְטַנִּים מְאֹד, שֶׁצְּרִיכִים הַגְּדוֹלִים לִנְהֹג קְצָת סִלְסוּל בְּעַצְמָם, בַּעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתָם מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת. וְעוֹד, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַעֲשׂוֹתוֹ, הַמְּשַׁנֶּה מֵהַמִּנְהָג וְעוֹשֵׂהוּ – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וּגְנַאי הַדָּבָר בְּעֵינֵי כָּל רוֹאָיו. אֲבָל לִשְׁאָר כָּל אָדָם – יַקְדִּים שָׁלוֹם.

֍ ֍ ֍

וְצָרִיךְ הָאָדָם, כְּשֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁיִּהְיוּ פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים, וְלֹא יְהֵא מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם "בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ", שֶׁהֲרֵי זֶה גּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת. וְסִפְּרָה תּוֹרָה עַל שִׁבְטֵי יָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ גְּנוּתָם לָמַדְנוּ שִׁבְחָם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁשָּׂנְאוּ אֶת יוֹסֵף לֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם. לָכֵן אִם יֵרָאֶה לוֹ שֶׁרָאוּי וּמֻתָּר לִשְׂנֹאתוֹ (עַל דֶּרֶךְ שֶׁיְּבֹאָר בְּעֵרֶךְ 'שִׂנְאָה'), לֹא יִדְרוֹשׁ שְׁלוֹמוֹ וְטוֹבָתוֹ, אִם לֹא שֶׁשּׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַמּוֹרָא.