6. דין בציעת הפת בשבת, טו-יז
טו. אין להתחיל לבצוע את הלחם עד שיסיים ברכת המוציא כדי שתהיה הברכה על שתי ככרות שלמות.
טז. מצוה לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה. ואף שבימות החול אין לבצוע פרוסה גדולה, מפני שנראה כרעבתן. ולא פרוסה קטנה, מפני שנראה כצר עין, מכל מקום שבת שונה.
יז. הבוצע צריך לכוין לפטור בברכת המוציא את השומעים, ויאמר להם שיכוונו לצאת ידי חובת הברכה, ושלא יענו "ברוך הוא וברוך שמו" אחר הזכרת שם ה'.
