(60) שער הזכירה, פרק טו

פרק טו: עוון המחלוקת ועונשו, ושאר העוונות שהוא גורם

פרק טו, בּוֹ יְבֹאַר גֹּדֶל עוון הַמַּחֲלֹקֶת וְגֹּדֶל עָנְשׁוֹ, וְגַּם שֶׁעֵל יְדֵי זֶה בָּא לִשְׁאָר עֲוֹנוֹת חֲמוּרִין.

וְהִנֵּה מִכָּל שֶׁהֶאֱרַכְנוּ עַד כֹּה בְּגֹדֶל הָעֹנֶשׁ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, נוּכַל לְהָבִין כַּמָּה יֵשׁ לְהִתְרַחֵק מֵעֲוֹן הַמַּחֲלֹקֶת. כִּי מִלְּבַד הֶעָוֹן הָעַצְמִי שֶׁהוּא עָוֹן פְּלִילִי, כַּאֲשֶׁר נְבָאֵר, עוֹד הוּא סִבָּה עֲצוּמָה לָבוֹא עַל יְדֵי זֶה לְכַמָּה עֲוֹנוֹת חֲמוּרִין דְּהַיְנוּ, לְשִׂנְאַת חִנָּם וְלָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְכַעַס וְאוֹנָאַת דְּבָרִים וְהַלְבָּנַת פָּנִים וּנְקִימָה וּנְטִירָה וּקְלָלוֹת שֶׁל חִנָּם וּלְקַפֵּחַ פַּרְנָסַת חֲבֵרוֹ וּפְעָמִים גַּם לְחִלּוּל הַשֵׁם, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעֲוֹנוֹ גָּדוֹל עַד מְאֹד, וְגַם מָצוּי לָבוֹא עַל יְדֵי זֶה לְאִסּוּר חֲנֻפָּה, שֶׁבָּזֶה מוֹשֵׁךְ אֵלָיו אֲנָשִׁים בְּמַחְלֻקְּתּוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁמָּצִינוּ בְּקֹּרַח כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל עַל הַפָּסוּק : "בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ", בַּמֶּה שֶׁהֶחֱנִיפוּ לְקֹרַח, שֶׁנָּתַן לָהֶם עֻגּוֹת, חָרַק עֲלֵיהֶם שַׂר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שִׁנָּיו, וְגַם בָּא עַל יְדֵי מַחֲלֹקֶּת לִידֵי לֵיצָנוּת לְהִתְלוֹצֵץ עַל הַצַּד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ וְלִמְשֹׁךְ בָּזֶה אֲנָשִׁים לַעֲצָתוֹ. וְכָל זֶה הָיְתָה הַנְהָגָתוֹ שֶׁל בַּעַל מַחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹן, וְהוּא קֹרַח, כִּדְאִיתָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת קֹרַח. וְיָדוּעַ עֹנֶשׁ לֵיצָנוּת, שֶׁתְּחִלָּתוֹ יִסּוּרִין וְסוֹפוֹ כְּלָיָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל.

(וְיוֹתֵר מִזֶּה מָצוּי, כְּשֶׁהַיֵּצֶר מְפַתֵּהוּ לְחַזֵּקּ אֶת הַמַּחֲלֹקֶת וְלִמְשֹׁךְ אֵלָיו אֲנָשִׁים לַעֲצָתוֹ, וְהוּא יָרֵא פֶּן יַחְזְרוּ אַחַר כָּךְ וְיִשָּׁאֵר אַךְ הוּא לְבַדּוֹ, יָסִית הַיֵּצֶר עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ עַל זֶה קֶשֶׁר חָזָק וְאַמִּיץ בִּשְׁבוּעָה עַל זֶה, וְכָל זֶה מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ וּבַגְּמָרָא (בְּחֵלֶק) אֵצֶל קֹּרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם. וּרְאֵה אָחִי, כַּמָּה מֵהָעִוָּרוֹן יֵשׁ בָּזֶה, שֶׁקָּרוֹב הַדָּבָר שֶׁהוּא בִּכְלַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע לַעֲבֹר אֶת הַמִּצְוָה, וְכִדְאִיתָא בְּיוֹרֶה דֵּעָה בְּסִימָן רל"ו סָעִיף ב' וּבַשַּׁ"ךְ שָׁם סָעִיף קָטָן ד', וַאֲפִלּוּ אִם יְקַּיֵּם אֶת שְׁבוּעָתוֹ, גַּם כֵּן לֹא יֵצֵא הַדָּבָר מִכְּלַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְכִדְאִיתָא בְּסִימָן רל"ח סָעִיף ה').

וְיָדוּעַ גֹּדֶל עָנְשָׁהּ שֶׁל שְׁבוּעַת שָׁוְא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין מְנַקְּה עֲבוּר זֶה, כְּדִכְתִיב: "לֹא יְנַקֶּה" וְגוֹ', וְכִדְאִיתָא בִּשְׁבוּעוֹת (דַּף ל"ט, עַיֵּן שָׁם בְּגֹדֶל עָוֹן הַזֶּה, וְלֹא כָּתַבְתִּי כָּל זֶה, רַק לְהַרְאוֹת לִפְנֵי הַכֹּל אֶת גֹּדֶל סַמְיוּת עֵינַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה). וַאֲפִלּוּ אִם מִתְּחִלָּה לֹא נִתְכַּוֵּן כָּל כָּךְ לְרָעָה, אַף עַל פִּי כֵן לְבַסּוֹף לֹא יִנָּקֶה מֵהָעֲוֹנוֹת הַנַּ"ל, כַּאֲשֶׁר בָּדוּק וּמְנֻסֶּה לְכָל הַיּוֹדֵעַ בְּטִיב הָעוֹלָם.

וְתַחְבּוּלָה אַחַת יֵשׁ בָּזֶה לַיֵּצֶר הָרָע, אֲשֶׁר בְּזֶה יְנַצַּח אַף אֶת הָאָדָם הַשָּׁלֵם, כִּי יַכְנִיסוֹ רַק לְמִדַּת הַכַּעַס וְהַנִּצָּחוֹן, וְאָז כָּל הַמַּעֲקָשִׁים יִהְיוּ לְפָנָיו לְמִישׁוֹר, כִּי הַיֵּצֶר הָרָע יַרְאֶה לוֹ אַחַר כָּךְ הֶתֵּרִים רַבִּים. וּמִלְּבַד שֶׁיַּרְשֵהוּ לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְגַם אוֹנָאַת דְּבָרִים וְהַלְבָּנַת פָּנִים וְכַדּוֹמֶה, עוֹד יְזָרְזוֹ הַיֵּצֶר, שֶׁעַל אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ אָסוּר לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וּמִצְוָה לְרָדְפָם בְּכָל מִינֵי רְדִיפוֹת.