603. שבת (ג)

עָווֹן נוֹסַף מָצוּי בְּעִנְיַן שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת, וְהוּא, שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם שׁוֹאֲלִים וְדוֹרְשִׁים בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת, וּמֵחֲמָת כֵּן הֵם נִכְשָׁלִים בְּהַרְבֵּה אִסּוּרֵי שַׁבָּת, וּמְחַלְּלִים שַׁבָּת גַּם בְּלֹא דַּעַת, כְּגוֹן בְּאִסּוּרִים דְּרַבָּנָן וְאִסּוּרֵי מֻקְצֶה, אִסּוּר צֵידָה, בְּרֵירָה וְלִבּוּן. וְכֵן בְּעִנְיַן חִמּוּם הַמַּאֲכָלִים, וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּי שְׂמָחוֹת וָגִיל – רַבָּה הַמַּכְשֵׁלָה, וּבִדְבָרִים אֵלּוּ מִי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִלְמֹד וְלִדְרֹשׁ אֶת הַהֲלָכוֹת, גַּם כְּשֶׁיַּזְקִין לֹא יֵדַע שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר בַּדָּבָר.
וּכְבָר כָּתַב בְּסֵפֶר חֲסִידִים, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ 'שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּהִלְכוֹת פֶּסַח', כָּךְ מוּטָל חִיּוּב עַל כָּל אָדָם לִדְרוֹשׁ וְלִלְמֹּד כְּדֵי לָדַעַת הִלְכוֹת שַׁבָּת, וְלַעֲבֹר עֲלֵיהֶם לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה.
וְכָתְבוּ הַמְקֻבָּלִים, שֶׁלֹּא זוֹ בִּלְבַד מֵחִלּוּל שַׁבָּת צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּשַׁבָּת, אֶלָּא מִכָּל דְּבַר פֶּשַׁע וְחֵטְא.
וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁיִּשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵם, וְרוֹצִים לִשְׁמוֹר אֶת הַשַּׁבָּת, אַךְ אֵינָם יוֹדְעִים חֹמֶר הָאִסּוּר, וּכְשׁוֹמְעָם עַתָּה – אִישׁ לְרֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ, וּלְאָחִיו יֹאמַר חָזָק, אוּלַי נִזְכֶּה לִשְׁמוֹר שַׁבְּתוֹת הַשֵּׁם כְּהִלְכָתָן, מְלֵאִים תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.