609. שקר (ב)

וּכְבָר אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁכַּאֲשֶׁר נִכְנַס נֹחַ לַתֵּבָה רָצָה גַּם הַ'שֶּׁקֶר' לְהִכָּנֵס, אָמַר לוֹ נֹחַ שֶׁאֵין נִכְנָסִים לַתֵּבָה אֶלָּא בְּנֵי זוּג. חִפֵּשׂ הַשֶּׁקֶר בַּת זוּג וּמָצָא אֶת הַ'פַּחְתָּא', הַהֶפְסֵד, וְהִבְטִיחַ לָהּ שֶׁכָּל מַה שֶׁהוּא יַרְוִיחַ – יִתֵּן לָהּ, וּמֵאָז, כָּל מַה שֶׁמַּרְוִיחִים בְּשֶׁקֶר, נוֹטֶלֶת אוֹתוֹ הַ'פַּחְתָּא', וְנִפְסָד.
וּבְוַדַּאי שֶׁהַמְשַׁקֵּר בְּמִסְחָרוֹ אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה, וְאִם יִרְאֶה סִימָן בְּרָכָה לְפִי שָׁעָה, הֲרֵי הוּא "עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ". וְיֵשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ, וּכְשֶׁיִּתְעָרֵב מָמוֹן שֶׁל אִסּוּר עִם מָמוֹן שֶׁל הֶתֵּר, יֹאבַד גַּם הַמָּמוֹן הַמֻּתָּר.

֍ ֍ ֍

מִי שֶׁהוּא אִישׁ נֶאֱמָן, אַף אִם עַל יְדֵי שֶּׁיֹּאמַר אֶת הָאֱמֶת יָבוֹא לִידֵי בּוּשָׁה וּכְלִמָּה – לֹא יִמָּנַע מִלְּדַבֵּר אֱמֶת, כִּי לְפִי חֹמֶר עָווֹן הַשֶּׁקֶר וְגֹדֶל עוֹנְשׁוֹ, מוּטָב לוֹ שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הָאֱמֶת הִיא יְסוֹד הַבִּנְיָן, הַמַּחֲזִיק בּוֹ יִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם. אֲבָל הַשֶּׁקֶר רַע לַשָּׁמַיִם וְרַע לַבְּרִיּוֹת, רַע לָעוֹלָם הַזֶּה וְרַע לָעוֹלָם הַבָּא.