618. שמחה (ח)

צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת שַׁלִּיט בְּרוּחוֹ, שֶׁיּוּכַל לְהִתְעַצֵּב כְּשֶׁיִּרְצֶה, וְיוּכַל לִשְׂמוֹחַ כְּשֶׁיִּרְצֶה, וְלֹא יִכָּנֵס הָאֶחָד בִּגְבוּל חֲבֵרוֹ, אֶלָּא הַשִּׂמְחָה וְהָעַצְבוּת יַעַמְדוּ אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ, כְּשֶׁיִּרְצֶה – יוֹצִיא אֶת זֶה, וּכְשֶׁיִּרְצֶה – יוֹצִיא אֶת זֶה. וְלִפְעָמִים צָרִיךְ בְּאוֹתוֹ זְמַן מַמָּשׁ לִשְׂמוֹחַ מִצַּד אֶחָד וּלְהִתְעַצֵּב מִצַּד אַחֵר, עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ, כְּגוֹן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלִפְעָמִים יַגְבִּיר הַשִּׂמְחָה, וְהָעַצְבוּת תִּהְיֶה מוּעָטָה כְּצֵל עוֹבֵר, כְּגוֹן בְּיָמִים טוֹבִים בְּאָמְרוֹ 'מִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ', וְלִפְעָמִים לְהֵפֶךְ, דָּבָר בְּעִתּוֹ מַה טוֹב. וְעַל כְּגוֹן זֶה נֶאֱמַר בְּמִשְׁלֵי "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר".

֍ ֍ ֍

וְלֹא דַּי לָאָדָם בְּמַה שֶׁיִּשְׂמַח לִבּוֹ, אֶלָּא גַּם יְשַׂמַּח לֵב אֻמְלָלִים וְנִדְכָּאִים כַּאֲשֶׁר יוּכַל, בְּמַה שֶׁיּוּכַל לְכַבְּדָם וּלְחֲבְּבָם וּלְנַשְׂאָם וְלִגְרֹם לָהֶם הֲנָאָה, וּלְמִצְוָה רַבָּה תֵּחָשֵׁב.

֍ ֍ ֍

אָמְרוּ חז"ל, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִסְּעוּדַת חָתָן וְאֵינוֹ מְשַׂמְּחוֹ, עוֹבֵר בַּחֲמִשָּׁה קוֹלוֹת. וְרָאוּי לְכָל אֶחָד שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל כַּאֲשֶׁר יוּכַל לְשַׂמֵּחַ חָתָן, וְכָל אָדָם אֵינוֹ חַיָּב בָּזֶה אֶלָּא כְּשִׁעוּרוֹ, וְטוֹב אֲפִילוּ מְעַט – בְּכַוָּנָה לְשֵׁם שָׁמַיִם.

וְלֹא יַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִים קְצָת בְּנֵי אָדָם, שֶׁמַּרְבִּים בִּשְׂמָחוֹת וָגִיל בְּאוֹמְרָם שֶׁעוֹשִׂים לְשֵׁם מִצְוָה לְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה, וְיוֹצְאִים מִן הַשּׁוּרָה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאֶרֶת בְּיָדָם אֶלָּא עֲבֵרָה, כְּגוֹן לְשׁוֹרֵר שִׁירֵי נָכְרִים, וְתַעֲרֹבֶת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְהַשָּׂטָן מְרַקֵּד בֵּינֵיהֶם וְשָׂמֵחַ עִמָּהֶם, כִּי מָצָא שָׁלָל רַב, מִצְוָה לָעֲבֵרָה נֶהֶפְכָה, וְשִׂמְחָה לְתוּגָה תֵהָפֵךְ חַס וְשָׁלוֹם.