626. שקידה (א)

שְׁקִידָה הִיא דָּבָר הַנִּצְרָךְ מְאֹד לְלִמּוּד חָכְמַת הַתּוֹרָה, וְכֵן לְהִכָּנֵס בְּיִרְאַת ה' וּבְאַהֲבָתוֹ, וּלְהִתְנַהֵג בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, צָרִיךְ שְׁקִידָה לִלְמֹד סִפְרֵי מוּסָר הַמְּלַמְּדִים לָאָדָם דַּעַת, אוֹ לִשְׁמוֹעַ בַּלִּמּוּדִים יוֹם לְיוֹם וְלַיְלָה לְלַיְלָה, עַד שֶׁסּוֹף סוֹף הָאוֹר שֶׁבַּתּוֹרָה מַחְזִירוֹ לַמּוּטָב. וּכְמוֹ שֶׁדֶּלֶף טוֹרֵד שֶׁל מָטָר מַכֶּה עַל הָאֶבֶן עַד שֶׁהוּא נוֹקֵב אוֹתָהּ, כָּךְ הַשּׁוֹקֵד עַל סִפְרֵי הַמּוּסָר הֵם נוֹקְבִים אֶת הַלֵּב.
אֲבָל אִם יִלְמַד סִפְרֵי מוּסָר וְיִרְאַת הַשֵּׁם אוֹ יִשְׁמַע בַּלִּמּוּדִים פַּעַם בְּיוֹבֵל, אֵינוֹ מַרְגִּישׁ כְּלוּם, וְאֵין הַלִּמּוּד עוֹשֶׂה בּוֹ רֹשֶׁם. וְאַף אִם יַעֲשֶׂה רֹשֶׁם לְפִי שָׁעָה, תֵּכֶף חָלַף הָלַךְ לוֹ, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת. וְכָל אֲשֶׁר יַרְבֶּה לַעֲסֹק בְּעִיּוּן וּבְלִמּוּד סִפְרֵי מוּסָר וְיִרְאַת ה' וְלִשְׁמֹעַ בַּלִּמּוּדִים, כָּךְ תִּרְבֶּה חָכְמָתוֹ וְיִרְאַת חֶטְאוֹ, דְּבֵקוּתוֹ בַּה' וּשְׁלֵמוּת מִדּוֹתָיו.