631. שיר (ב)

ָּל אָדָם יְשׁוֹרֵר עַל שֻׁלְחָנוֹ שִׁירִים נָאִים מֵעִנְיָּנָא דְּיוֹמָא, דָּבָר בְּעִתּוֹ מַה טוֹב, וְזוֹ עֲבוֹדַת ה' חֲשׁוּבָה מְאֹד, שֶׁכָּל מַלְאֲכֵי מָרוֹם וְכָל צְבָא הַמָּרוֹם מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ, וְזוֹהִי עֲבוֹדָתָם, וְכֻלָּם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּבִרְכַּת יוֹצֵר. וְכָל יְצוּרֵי עוֹלָם אוֹמְרִים שִׁירָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפֶרֶק שִׁירָה. וּכְבָר חַכְמֵי הַדּוֹרוֹת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר תִּקְנוּ שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וּבַקָּשׁוֹת, כָּל הָרוֹצֶה לִטּוֹל – יִטּוֹל וְיִבְחָר לוֹ לְשׁוֹרֵר מֵהֶן כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ מִדֵּי יוֹם יוֹם, וּזְכוּת הִיא לוֹ שֶׁמְּזַכֶּה אֶת מְחַבְּרֵי הַשִּׁירִים שֶׁיָּפוּצוּ מַעְיְנוֹתֵיהֶם חוּצָה, וְשֶׁיִּהְיוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶם דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר, וּזְכוּתָם תָּגֵן עָלֵינוּ.

וְטוֹב לָאָדָם שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְסַדֵּר בְּעַצְמוֹ שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וּבַקָּשׁוֹת כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, שֶׁאָז יִהְיוּ חֲבִיבִים עָלָיו, וְלֹא יַעֲבוֹר מִלְּאָמְרָן, וְאִם יִּזְכֶּה שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ זְמִירוֹתָיו לָרַבִּים, אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ, שֶׁתְּהֵא צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד, וְיִהְיוּ שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר.