632. שיר (ג)

כְּשֵׁם שֶׁטּוֹב לְהוֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, כָּךְ לְעֻמַּת זֹאת אִסּוּר גָּדוֹל הוּא לְשׁוֹרֵר שִׁירֵי נָכְרִים וְשִׁירֵי עֲגָבִים, וּבִפְרָט עַל הַיַּיִן, שֶׁעוֹבֵר עַל מַה שֶׁכָּתוּב "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן". וְאַף אִם חוֹשְׁבִים לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, כְּגוֹן לְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה וְכַדּוֹמֶה, עֲבֵרָה הִיא בְּיָדָם.
וּמִי שֶׁחֲנָנוֹ ה' קוֹל עָרֶב, אִם יוֹצִיא אוֹתוֹ לְשׁוֹרֵר לִדְבַר עֲבֵרָה, הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁכִּבְּדוֹ הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ נָאֶה כְּדֵי שֶׁיִּתְנָאֶה בּוֹ בְּבוֹאוֹ לְפָנָיו, וְהוּא מַלְבִּישׁוֹ לְכַלְבּוֹ, כִּי בְּוַדַּאי יִקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד.
וְזוֹ רָעָה חוֹלָה, שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁדָּשׁוּ בָּהֶם רַבִּים וְנַעֲשׂוּ לָהֶם כְּהֶתֵּר גָּמוּר, כְּגוֹן אִסּוּר זֶה שֶׁל שִׁירִים רָעִים, וְהָאִסּוּר לְדַבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים, וְאִסּוּר בִּטּוּל תּוֹרָה אֲפִילוּ רֶגַע אֶחָד כְּשֶׁהוּא פָּנוּי וְכַדּוֹמֶה, כְּשֶׁיִּדְרֹשׁ הֶחָכָם וְיֹאמַר שֶׁזֶּה עָווֹן גָּדוֹל, יֹאמַר הַשּׁוֹמֵעַ, 'כַּמָּה מַכְבִּיד עָלֵינוּ זֶה הֶחָכָם, וּמִי יוּכַל לַעֲמוֹד בְּקִיּוּם דְּבָרָיו, כָּךְ מִנְהָג כָּל הָעוֹלָם, מַה שֶׁיִּהְיֶה לְכוּלָּם יִהְיֶה לִי'. אֲבָל מִי יִתֵּן וְהָיָה שֶׁתָּבוֹא נְשָׁמָה מֵהָעוֹלָם הַבָּא, וּתְסַפֵּר אֶת גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ עַל דְּבָרִים אֵלּוּ. וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הוּא בְּרַחֲמָיו יִטַּע בְּלֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ, וְלִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים לְטוֹב לָהֶם, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.