אִם יִקְרֶה לָאָדָם שֶׁיְּהֵא מֻכְרָח בְּמַעֲשָׂיו לְהִכָּנֵס לִמְקוֹם סַכָּנָה, וְלֹא יוּכַל לְהִמָּלֵט, יַקְדִּים תְּפִלָּה לְצָרָה לִפְנֵי הַשֵּׁם שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ נֵס כְּרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו מֵאוֹצָר מַתְּנֹת חִנָּם, וְשֶׁלֹּא יְנַכֶּה לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו, וְשׁוּב יִהְיֶה נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה', סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא וְלֹא יִפְחָד.
צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּכָל דָּבָר שֶׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם סַכָּנָה, ו"אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה" חַס וְשָׁלוֹם. וְטוֹב לַגֶּבֶר שֶׁיְּהֵא הוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת, יֵלֵךְ בֶּטַח, וְלֹא יְחַפֵּשׂ לֵידַע מַה הֵם הַדְּבָרִים הָרָעִים וּמַזִּיקִים לַגּוּף, כִּי שֶׁמָּא לֹא יוּכַל לְהִשָּׁמֵר, וְיִפְחַד לְבָבוֹ וְיִפּוֹל בְּרָעָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדַע – לֹא תְּאֻנֶּה אֵלָיו רָעָה, כִּי שׁוֹמֵר פְּתָאִים ה', וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ, וְהוּא לֹא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים.
