642.שמיעה (ד)

הִנֵּה כִּי כֵן, אֶל כָּל הַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִדְרַשׁ, יָרוּץ הָאָדָם כַּצְּבִי לִשְׁמוֹעַ וְלִלְמֹד, כִּי אֵין מִדְרַשׁ בְּלֹא חִדּוּשׁ. וּבוֹא וּרְאֵה עַד כַּמָּה צָרִיךְ לִטְרֹחַ וְלָרוּץ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא", "וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא", וְאָמְרוּ חז"ל שֶׁאִם הָיְתָה הַתּוֹרָה בַּשָּׁמַיִם אוֹ מֵעֵבֶר לַיָּם הָיִיתָ צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרֶיהָ, וְכָל שֶׁכֵּן עַתָּה שֶׁהִיא בָּאָרֶץ, וּבְתוֹךְ הָעִיר, שֶׁלֹּא יִמָּנַע הָאָדָם מִלֵּילֵךְ אַחֲרֶיהָ, וַאֲפִילוּ אִם לֹא יִלְמַד שׁוּם חִדּוּשׁ, שְׂכַר הֲלִיכָה וּשְׂכַר שְׁמִיעָה וּשְׂכַר עֲנִיַּת אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא בְּיָדוֹ.
וּכְשֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ תִּהְיֶינָה אָזְנָיו קַשּׁוּבוֹת אֶל דִּבְרֵי הַדְּרָשָׁה בְּחִבָּה רַבָּה, וּכְשֶׁיִּשְׁמַע דָּבָר חָדָשׁ יִכְתְּבֶנּוּ עַל לוּחַ לִבּוֹ, וְיִהְיֶה לְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינָיו לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, כִּי זֶה כָּל פְּרִי הַשְּׁמִיעָה. וּכְבָר פֵּרְשׁוּ הַקַּדְמוֹנִים אֶת מַאֲמָר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בִּתְהִלִּים "לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם", וְלֹא אָמַר 'בּוֹאוֹ בָּנִים שִׁמְעוּ לִי', כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנָתוֹ לוֹמַר, יָדַעְתִּי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁתָּבוֹאוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ תִשְׁמְעוּ לִי, אֲבָל הָעִקָּר תָּלוּי שֶׁאַחַר שֶׁתֵּלְכוּ גַּם כֵּן יִהְיוּ הַדְּבָרִים חֲקוּקִים בִּלְבַבְכֶם, וְתִשְׁמְעוּ לִי לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת.