645. שוגג (ב)

צָרִיךְ הָאָדָם לְהִצְטַעֵר עַל הַשּׁוֹגֵג וְעַל הָאֹנֶס צַעַר נוֹסַף, כִּי הוּא לְאוֹת וּלְמוֹפֵת שֶׁנַּפְשׁוֹ אֵינָהּ טְהוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה אֲפִילוּ עַל יְדֵי בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים, כָּל שֶׁכֵּן צַדִּיקִים עַצְמָם, וּמְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב.
וְהַחוֹטֵא בְּשׁוֹגֵג, סוֹף שֶׁיֶּחְטָא בְּמֵזִיד, שֶׁעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. וְרָאוּי לָאָדָם לִשְׁפּוֹךְ נַפְשׁוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם, וְיֹאמַר הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, אִם אֲנִי חַיָּב מֵחֲמַת עֲווֹנוֹתַי, יוֹתֵר טוֹב שֶׁיְּיַסְּרֵנִי הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בְּיִסּוּרִים קָשִׁים, וְלֹא שֶׁתֵּצֵא תַּקָּלָה מִתַּחַת יָדִי, שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל חוֹבָה עַל יָדִי וְאַכְעִיס אֶת בּוֹרְאִי חַס וְשָׁלוֹם, כִּי זֶה רַע וָמָר לִי יוֹתֵר מֵאֶלֶף מִיתוֹת.
וּמִי שֶׁנֶּאֱנָס בְּחֶטְאוֹ, אָמְנָם לֹא יֵעָנֵשׁ, כִּי הַתּוֹרָה פָּטְרָה אֶת הָאָנוּס, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים הוּא צָרִיךְ לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוֵּת וּלְקַנֵּחַ אֶת אֲשֶׁר לִכְלֵךְ, וְעַל כֵּן אָנוּ אוֹמְרִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּסֵדֶר הַוִּדּוּי, 'עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּאֹנֶס', שֶׁגַּם הָאָנוּס צָרִיךְ תִּקּוּן בִּתְשׁוּבָה, וְשָׁב וְרָפָא לוֹ.