648. שם טוב (ב)

בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מוּבָא מַעֲשֵׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה שְׁמוֹ אֶלְעָזָר, וְנַעֲשָׂה בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר, וְאָמְרוּ לוֹ הַחֲכָמִים שֶׁשְּׁמוֹ גָּרַם לוֹ, שֶׁהָאֵל עֲזָרוֹ. הִנֵּה כִּי כֵן טוֹב לָאָדָם שֶׁיִּקְרָא שֵׁם טוֹב לְבָנָיו, וְלֹא יַקְפִּיד לִקְרֹא לָהֶם עַל שֵׁם אֲבוֹתָיו, כִּי מַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף, צֵא וּלְמַד מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא הָיוּ קוֹרְאִים עַל שֵׁם אֲבוֹתָם. וְאִם הַשֵּׁם יִהְיֶה גּוֹרֵם לְבָנָיו אֲפִילוּ מְעַט סִיּוּעַ לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים, הֲלוֹא שֵׁם זֶה טוֹב מִשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת שֶׁל אֲבוֹתָיו. וְלָכֵן אִישׁ טוֹב יִבְחַר לְהָנִיחַ לְבָנָיו שֵׁם טוֹב, אוֹ עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע לְהַזְכִּיר חַסְדֵי ה', וְכָכָה יְבַטֵּא בִּשְׂפָתַיִם בְּעֵת קְרִיאַת הַשֵּׁם.
וְנִמְצָא כָּתוּב בַּסְּפָרִים, שֶׁמִּי שֶׁאֵין בָּנָיו מִתְקַיְּמִים, יִקְרָא שֵׁם לִבְנוֹ 'בֶּן צִיּוֹן', אוֹ יִקְרָא לוֹ שְׁנֵי שֵׁמוֹת, וְחָיֹה יִחְיֶה בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ.