652. סליחות (ב)
אֲפִילוּ מִי שֶׁהוּא עַם הָאָרֶץ, וְאֵינוֹ מֵבִין מַה שֶּׁמּוֹצִיא מִפִּיו, עַל כָּל פָּנִים יֹאמַר הַסְּלִיחוֹת אוֹת בְּאוֹת תֵּבָה בְּתֵבָה, בְּקוֹל בֶּכִי, קוֹל תְּחִנָּה, בְּיוֹדְעוֹ אֶת הַכַּוָּנָה הַכְּלָלִית, שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת עַל אֲשֶׁר חָטָא עַל הַנֶּפֶשׁ, וַחֲרָדָה יִלְבַּשׁ. וְאִם כֹּה יַעֲשֶׂה, יִבְטַח בְּשֵׁם אֱלֹקָיו, כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם הוּא, וּמַרְבֶּה לִסְלוֹחַ, וְלֹא יַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, וְאֵינוֹ בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו לִדְרוֹשׁ מֵהֶם מַה שֶׁאֵין בְּכֹחָם לַעֲשׂוֹת, רַק שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם.
֍֍֍
כְּבָר עוֹרְרוּ הָרִאשׁוֹנִים עַל אֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת בִּמְהִירוּת, שֶׁהַהֶעְדֵּר – טוֹב וְעָדִיף מִמְּצִיאוּת הָרַע, וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף רַחֲמָנָא לִיצְלָן. וְעִקָּר הַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים, שֶּׁהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ, מַה נִמְצָא אִתּוֹ מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ, בֵּין בְּמַחְשָׁבָה בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֵׂה, וְיִתֶּן לֵב לָשׁוּב, וְיַעֲשֶׂה גְּדָרִים וּסְיָגִים בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה, וְאָז נִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבוֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ, לוֹמַר סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים. אֲבָל אִם יַשְׁכִּים לִסְלִיחוֹת וְאַחַר הַתְּפִלָּה יַחְזֹר לְסוּרוֹ הָרַע, יְהֵא מוֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶּשַׁע, וַהֲרֵי זֶה כְּטוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ, וְיִקְצֹף הָאֱלֹקִים עַל קוֹלוֹ. וּכְבָר פֵּרְשׁוּ הַמְּפָרְשִׁים, שֶׁזּוֹ כַּוָּנַת הַכָּתוּב "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ", שֶׁאַתָּה חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, וְאָז "הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ" שֶׁל אֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת, "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב" – רַק כַּאֲשֶׁר "מַרְאֵיךְ נָאוֶה".
וְלָכֵן הָאִישׁ אֲשֶׁר נָגְעָה יִרְאַת ה' בְּלִבּוֹ, בַּיָּמִים הָאֵלֶּה יִדְרוֹשׁ מִפִּי סְפָרִים וּמִפִּי סוֹפְרִים אֵיזֶה דֶּרֶךְ יִשְׁכּוֹן אוֹר, וּבַמֶּה יִמְצָא מָזוֹר, וְכֹה יַעֲשֶׂה וְכֹה יוֹסִיף. וְיִרְדֹּף כְּרוֹדֵף אַחַר הַחַיִּים, לֵאוֹר בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים.
֍֍֍
וְאַחַר הַסְּלִיחוֹת, לֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פְּרִי, וְלֹא יַעֲשֶׂה כְּמִנְהַג קְצָת אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר מְמַהֲרִים לוֹמַר אֶת הַסְּלִיחוֹת כְּדֵי לְמַהֵר לִהְיוֹת מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, לִשְׁתּוֹת קָפֶה וּלְהַעֲלוֹת עָשָׁן בְּמוֹשָׁב לֵצִים, וּלְהַרְבּוֹת שָׁם דְּבָרִים בְּטֵלִים וַאֲסוּרִים, שֶׁהוּא אִסּוּר בְּכָל הַשָּׁנָה, וְכָל שֶׁכֵּן בַּיָּמִים הָאֵלֶּה וּבַזְּמַן הַזֶּה, וְנִמְצָא שֶׁהוּא מַשְׁכִּים לַסְּלִיחוֹת וּמַרְאֵה שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת נְקִי כַּפָּיִם וּבַר לְבַב, וְאַחַר כָּךְ הוֹלֵךְ שׁוֹבָב. וְיֵשׁ שֶׁחוֹזְרִים לִישׁוֹן עַל מִשְׁכָּבָם וּמְאַבְּדִים הַתְּפִלָּה בְּצִבּוּר וּבִזְמַנָּהּ, אוֹ יֵשׁ שֶׁחַבְלֵי שֵׁינָה נוֹפְלִים עָלָיו וְיָשֵׁן עִם הַתְּפִלִּין בְּתוֹךְ קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁכְּדֵי לְהַרְוִיחַ זָהוּב אֶחָד – מַפְסִיד מֵאָה זְהוּבִים.
הִנֵּה כִּי כֵן טוֹב אִישׁ יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט, וַאֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת יַעֲשֶׂה, וְלֹא תְּהֵא הַתּוֹסֶפֶת מַפְסִידָה אֶת הָעִקָּר, רַק אִם יוּכַל, יִתְגַּבֵּר לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר אַחַר הַסְּלִיחוֹת, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ בְּבֵיתוֹ יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אוֹ בִּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, עַד שְׁעַת הַתְּפִלָּה, וְאָז יַעֲמוֹד כְּגֶבֶר וְיִתְגַּבֵּר לְהַעֲבִיר שֵׁינָה מֵעֵינָיו וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּיו, וְיִתְפַּלֵּל בְּנַחַת וּבְכַוָּנַת הַלֵּב, וְאַחַר הַתְּפִלָּה וּבְכָל עֵת שֶׁיְּהֵא פָּנוּי – יְמַעֵט בְּעֵסֶק וְיַרְבֶּה בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּבְלִמּוּד סִפְרֵי מוּסָר, כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, כִּי זֶה חוֹבַת הָאָדָם תָּמִיד כָּל הַיָּמִים, כָּל שֶׁכֵּן בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר בָּהֶם בְּרִיּוֹת יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לְחַיִּים וְלַמָּוֶת, וּגְדוֹלָה תּוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים. וִיהַרְהֵר הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, וִיצָרֵף מַחֲשָׁבָה טוֹבָה לַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב, וְיַרְבֶּה בִּצְדָקָה יוֹם לְיוֹם כְּדֵי לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר "וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק", "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת", "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים". הֵן אֵלֶּה קְצוֹת דַּרְכֵי הָרוֹצֶה לָשׁוּב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלֹקֵינוּ כִּי יִרְבֶּה לִסְלוֹחַ, יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח, וְהַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִים אוֹתוֹ, וְיִכָּתֵב בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים.
