(66) שער הזכירה, פרק טז

וּלְפֶלֶא גָּדוֹל עַל בַּעַל הַמַּחֲלֹקֶת, הֲלֹא אִם אַחֵר יִפְגַע מְעַט בִּבְנוֹ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ עָלָיו, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יַזִּיק לוֹ בְּכַוָּנָה וְנָפַל עַל יְדֵי זֶה לְמִשְׁכָּב, אַף שֶׁנִּתְרַפֵּא, יְפַרְסְמוֹ לְאִישׁ אַכְזָרִי בְּעֵינֵי הַכֹּל עֲבוּר זֶה, וְלֹא יִשְׁקֹט וְלֹא יָנוּחַ עַד שֶׁיִּגְמֹל לוֹ כְּמַעֲשֵׂהוּ וּבְלִבּוֹ יִנְקֹט עָלָיו עֲבוּר זֶה שִׂנְאָה נֶצַח. וּכְשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מֵבִיא כָּל הַצָּרוֹת עַל בָּנָיו עֲבוּר זֶה, וְאֶפְשָׁר שֶׁיָּמוּתוּ גַּם כֵּן, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה בְּפֶרֶק ט"ו בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ יוֹנְקֵּי שָׁדַיִם נֶעֱנָשִׁין עֲבוּר זֶה הַחֵטְא (וכהאי גונא איתא בתנא דבי אליהו פרק כ"א), לֹא יָחוּס עֲלֵיהֶם כְּלָל, וְאַדְּרַבָּה דֶּרֶךְ מִדָּתוֹ, שֶׁרוֹמֵז לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ שֶׁיַּחֲזִיקוּ עִמּוֹ בְּמַחְלֻקְתּוֹ, כְּעֵין שֶׁמָּצִינוּ בְּדָתָן וַאֲבִירָם, שֶׁיָּצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם. וַהֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב: "הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ", אֵין זֶה כִּי אִם שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מְסַמֵּא אֶת עֵינָיו וְשָׂם לְפָנָיו כָּל הַבּוֹרוֹת וְהַפְּחָתִים לְעֵמֶק שָׁוֶה.