66. אונאה (ב)

וּבִתְחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ 'נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה', וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, חֶסֶד ה' יְסוֹבְבֶנּוּ, וּבִרְכַּת ה' תַּעֲשִׁירֶנוּ, וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא יֶחְסַר לַחְמוֹ, וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתָיו בְּהֶתֵּר וְנָחַת, רֶוַח וְכָבוֹד. אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.

וְאָמְנָם יֵצֶר הַמָּמוֹן יְעַוֵּר פִּקְחִים, וְגוֹרֵם שֶּׁיּוֹרֶה הָאָדָם הֶתֵּר לְעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים אֵלּוּ, אֲבָל עַל זֶה אָמְרוּ 'אָדָם נִכָּר בְּכִיסוֹ', וְלָכֵן עָלָיו לְהַגְבִּיר אֶת שִׂכְלוֹ וְלִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ, וְיַחְשׁוֹב כִּי כְּדַאי לוֹ אֲפִילוּ לִהְיוֹת עָנִי מָרוּד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָשָׁע לִפְנֵי ה' שָׁעָה אַחַת, וּבִפְרָט שֶׁלְּפִי הָאֱמֶת – "דֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב". וְהָאִישׁ הַיָּרֵא אֶת ה' לֹא יִסְמֹךְ עַל עַצְמוֹ, אֶלָּא יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וִילַמְּדֵנוּ אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה, וְלֹא יָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּיד לוֹ יָמִין וּשְׂמֹאל.