663. סוכות (ג)

כְּשֶׁהָאָדָם שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחַת הֶחָג, יִדְאָג לְשַׂמֵּחַ גַּם לֵב עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים, וְזוֹ מִצְוַת כָּל הַחַגִּים וְהַמּוֹעֲדִים, וְכָל שֶׁכֵּן בַּחַג הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, שֶׁחַיָּב הָאָדָם לָתֶת לַעֲנִיִּים אֶת חֵלֶק הָאוּשְׁפִּיזִין, וְאִם יִתֵּן – יִשָּׂא רוֹב בְּרָכוֹת מֵהָאֻשְׁפִּיזִין, כַּמְּפֹרָשׁ בַּזֹּהַר. וְלָכֵן, לֹא יִמָּנַע הָאָדָם מִלְּהַזְמִין לְשֻׁלְחָנוֹ אֵיזֶה עָנִי, וְאִם לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת – לְפָחוֹת יַפְרִישׁ מִמָּמוֹנוֹ לִצְדָקָה בְּעֶרֶב הֶחָג עַל כָּל סְעוּדָה, וְיֹאמַר בְּפֶה מָלֵא 'זֶה אֲנִי נוֹתֵן לִצְדָקָה, בִּשְׁבִיל חֵלֶק אַבְרָהָם אוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא', וְ'זֶה אֲנִי נוֹתֵן בִּשְׁבִיל חֵלֶק יִצְחָק אוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא', וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ. אוֹ שֶּׁיִּשְׁלַח מַאֲכָל לְעָנִי קֹדֶם כָּל סְעוּדָה, וּבָזֶה יִשָּׂא בְּרָכָה וְרַב טוּב.